איך מסבירים לילד שנולד מתרומת זרע או ביצית

אם לילד בן ארבע פנתה אלי בשאלה שמעסיקה אותה רבות לאחרונה – איך אני עונה לילד שלי על השאלה: "מי אבא שלי?".

לא עבר שבוע ומגיעה אלי אם נוספת, שילדה בן מתרומת ביצית, המתלבטת אם בכלל צריך לספר לילד שנולד מתרומת ביצית, שכן "הוא בן שש, והוא לא מבין".

בעבר היה נהוג להסתיר מילדים מאומצים את נסיבות הולדתם, והיום יש עדויות רבות של פגיעה קשה, עד לחוויה של חרדות ודיכאון, כאשר הסוד הגדול מתגלה. בדור האחרון, יש הסכמה בין אנשי מקצוע, כי זהו מידע שאין להסתיר אותו.

במחקר שנערך בשוודיה, שם זהות תורם הזרע אינה סודית, התברר כי מתוך 148 זוגות שהרו באמצעות תרומת זרע, ההורים בחרו לא לגלות לילד את עצם קיומה של התרומה. הקושי שלהם לשתף את הילד במידע נבע מההשלכות שעלולות להיות על הקשר עם ההורה הלא גנטי, וכן מהקושי הטכני של איך לספר לו.

במחקר שנערך בארץ נמצא כי 33 ילדים שנולדו לאחר הפריה חוץ גופית גילו תוקפנות רבה יותר מאשר ילדים שנולדו בעקבות הריון טבעי. הסיבה לכך היא ככל הנראה דאגת יתר של ההורים וציפיות רבות לפיצוי ההורים על סבלם לכאורה, שגורמות לתחושה של לחץ על כתפי הילד.

חשוב לזכור כי שמירת סוד עלולה להיות הרסנית לילד ולמערכת היחסים של ההורים אתו. סוד שנחשף בשלב מאוחר של הילדות עלול לעורר כעסים רבים אצל הילד.

 

במחקר שנערך והישווה את איכות מערכת היחסים בין ההורים והילד מבחינה רגשית וחברתית במשפחות שבהן ההורים חשפו בפני הילד את דבר היוולדו מתרומת זרע בשלב מוקדם של חייו, לעומת משפחות שבהן בחרו לשמור את המידע בסוד, נמצאו הבדלים בקשר: הקשר הורה-ילד היה חיובי יותר במשפחות שבהן התרומה נחשפה.

מהנתונים שעולים מהמחקרים השונים ניכר כי ידיעת הילד את שורשיו הגנטיים משפיעה רבות על תחושת הזהות העצמית שלו ועל יחסיו עם סביבתו ועם הוריו בפרט.

האמנה הבין לאומית בדבר זכויות הילד משנת 1989 מכירה בזכויות הילד לשמר את זהותו כולל לאום, שם וייחוס משפחתי, וידיעת מקור הלידה מאפשרת לילד לממש את זכויותיו על-פי האמנה.

ואכן, בתביעה תקדימית, נער שנולד מתרומת זרע הגיע לבית משפט בגיל 18 והעיד בבית משפט כי חור שחור נפער בחייו בשל היעדר דמות אב. בעקבות קבלת העתירה, שונתה החקיקה במדינות מסוימות בארצות הברית ובאירופה כדי לאפשר לילדים שנולדו מתרומת זרע לחשוף את זהות האב.    

עוד נתון שמחזק את המסקנה שיש צורך בשקיפות הוא מחקר שנערך בשנת 2000 בבריטניה בקרב 16 משתתפים שנולדו מתרומת זרע, שהוריהם הסתירו מהם את המידע.

מרגע הגילוי, כל הנבדקים חוו הלם. הם דיווחו על משבר זהות, תחושת נטישה ומשבר אמון מול ההורים שגידלו אותם. חלק מהמשתתפים אמרו כי היו רוצים להכיר את תורם הזרע, וכי בהיעדר מידע, הם עוסקים בפנטזיות.

ישנן גישות שונות לגבי השאלה מתי הזמן המתאים ליידע את הילד על נסיבות הולדתו.

יש הסבורים כי כדאי שהילד יקבל מידע ראשוני בגיל שלוש-ארבע, כדי שיגדל עם המידע הזה. לעומתם, יש הסבורים כי יש ליידע את הילד לקראת גיל חמש- שש, שזהו הגיל בו הילד מתחיל לשאול את השאלה "איך ילד בא לעולם".

 יש לזכור, כי ההחלטה צריכה להיות גם תלויה בבגרות של הילד, ולא רק בגיל הכרונולוגי.

קיימת גם גישה הגורסת שזהו מידע מורכב, שצריך להימסר רק בסביבות גיל 17 כדי לא להעמיס על הילד בעודו צעיר, אלא שאנשי מקצוע טוענים שמסירת מידע בגיל ההתבגרות עלולה לזעזע באופן קשה את המתבגר, ולתת לו תחושה שהוא חי כל חייו בשקר.

מכאן, שמסירת המידע צריכה להיעשות בהדרגה, ולא מספיקה שיחה אחת. ההורים צריכים להעביר לילד את המסר שהוא יכול לשאול אותם שוב ושוב על הנושא, והם יענו ככל שהם יודעים.

יש להקפיד לא לקרוא לתורמי הזרע או הביצית אמא או אבא, אלא אנשים טובים, שתרמו לנו כדי שאתה תיוולד.

מה לעשות אם הילד ירצה לפגוש את התורם? בישראל מוטל איפול על זהות התורם.

התשובה לשאלה איפה אבא או אמא שלי צריכה להיות מותאמת, ואין תשובה אחת שנכונה בעבור כל הילדים.

לפני שמחליטים לספר לילד שנולד מתרומת זרע או ביצית, על ההורה להאמין בהסבר שלו, כי כך היא תוכל להיות משכנעת יותר בתשובתה, ותעביר לילד תחושה של השלמה עם המצב.

המטרה היא לפשט ולדרג את חשיפת האמת, באופן המותאם ליכולת הקליטה של הילד.

כאשר ההסבר הוא לילד קטן בגיל צעיר בשלב הראשון נסביר לו את חוקי הטבע, שהילד נולד מתא של גבר ותא של אישה, ושחלק מהזוגות בוחרים להתחתן, וחלק לא.

ניתן להיעזר להסבר הסיטואציה בספרים כמו הספר  "אמא של תומר", בו מסופר על אמא שהכירה רופא נחמד וטוב לב, שידע שהיא רוצה להיות אמא והסכים לעזור לה ללדת תינוק, ואת טוב הלב הזה העביר לאדם שהחליט לתרום את התא המיוחד. האמא רצתה שהילד יהיה כמו אותו אדם טוב, שהחליט לתרום את התא שלו, ולכן בחרה בו. כאשר האיש הטוב נתן לה את התא המיוחד שלו, הרופא נתן אותו לאמא, ואתה נולדת, מקסים וחכם.

במעמד זה, חשוב להקשיב לילד, להיות סבלניים, אמפתיים ותומכים לכל רגש שיעלה.    

ההסברים צריכים להיות קצרים ואמיתיים. במהלך השנים, יהיה אפשר להעשיר ולהוסיף מידע.

יש לציין כי המחקר אודות החוויה הרגשית של הילד ומשפחתו בנוגע לחשיפת התרומה לעומת שמירתה בסוד הינו מצומצם ומוגבל. רוב הידע נלקח ממחקרים שנעשו בתחום האימוץ.

חשוב להדגיש את העובדה שסודות ושקרים במשפחה גובים מחיר גבוה ועלולים להשפיע על חוויית הילד את העולם.

הסתרה תוביל לאווירה של אי נוחות, וטבעם של סודות להתגלות. במקרים רבים, ברגע הכי פחות מתאים.

ניהול נכון של הנתונים והצגת המידע לילד תוך התייחסות מותאמת, יסייעו לילד לקבל את העובדות בקלות גבוהה יותר ולעבד את המידע להמשך חייו.



מוזמנים להתקשר

050-9449130

Picture of ורד רחמן

ורד רחמן

עים מאוד – ורד רחמן. אני נשואה ואמא לשלושה. 

מזה 25 שנה אני מלווה ילדים, בני נוער ומבוגרים בהוראת אנגלית, עם התמחות בהפרעת קשב ולקויות למידה. 

משם המשכתי ללא לאות להדרכת הורים. ולא עצרתי שם, כי הבנתי שלפני שאנחנו הורים, אנחנו בני זוג, ומה שקורה בין בני הזוג משליך על ההורות. ולפני שאנחנו בני זוג, אנחנו פרט, כל אחד מגיע עם המזוודה האישית שלו. השאלה היא מה יש במזוודה הזאת? מה אנחנו סוחבים איתנו? האם זה משרת אותנו כבני זוג וכהורים?

בואו איתי ביחד ונעשה סדר בבלאגן. אני פה לתת לכם יד ולהגיע איתכם אל מה שחשוב לכם. לא אשקוט ולא אניח עד שנשיג את מה שאתם מייחלים לו. 

לפוסטים הבאים

הצטרפו לקהילה שלי

מוזמנים לעקוב