תקשורת מקרבת

מרגע הולדתנו ועד מותנו, אנו משתמשים בתקשורת על בסיס יומיומי. תקשורת עוזרת לכולנו למלא את עולמנו הפנימי, ולהגיב לעולם סביבנו.

למרבה הצער, במקרים רבים בהם אנשים מתקשרים, נוצרות אי הבנות המובילות לריחוק וקונפליקטים, שהרי בני אדם אומנם דומים זה לזה בצרכים שלהם. הם זקוקים לצרכים כמו, חום, אהבה, וקבלה, אך עולמם הפנימי שונה, כול אדם חווה ילדות אחרת, וצבר חוויות אחרות, ולכן פיתח  והסתכלות אחרת על העולם, מדובר בנקודת מבט סובייקטיבית על העולם.    

נקודה נוספת, היא שלמרות שלמדנו איך לשרוד ולהתקיים במהלך השנים, הרי שאנו עדיין רואים באחרים, אחראים לרווחתו, ולכן פעמים רבות באופן לא מודע, או אפילו מודע, מאשימים אותם. למרבה הצער, אופציה זו של ראיית האחר כאשם, חוסמת אותנו מלראות אופציות נוספות, למילוי הצרכים שלנו.

התקשורת המקרבת, הינה שיטה שפותחה בשנות ה-60, על ידי דוקטור מהרשל רוזנברג, פסיכולוג קליני. הוא הושפע מעקרונות האי אלימות של מהאטמה גנדי, ומרטין לותר קינג, ומהגישות ההומניסטיות של קארל רוג'רס, ומרטין בובר. גישה זו מציעה כלי יישומי לפיתוח יחסים, היא מעודדת התייחסות. 

העולם המערבי בו אנו חיים, נשען על יחסי כוחות, הניזונים מן המשחק של בסדר, ולא בסדר, נכון, לא נכון, רע, וטוב .בהתייחסות כזאת, לעולם יהיה מישהו שיפסיד, ויישאר פער, וניכור בין בני האדם.

במצב זה, מופעלים שלושת הרגשות השליליים, פחד, אשמה, ובושה, ואלה חוסמים את התקשורת, והאפשרות להגיע לאמון, הקשבה, ונתינה.

הנחת היסוד של תקשורת מקרבת היא, שבני אדם פועלים מתוך בחירה, אחריות, ורצון, וזה מוביל להבנה של צרכי האדם האחר, ומציאת דרך למלא אותם.

חשוב להבין את הנחות היסוד הבסיסיות, הנמצאות בלב גישה זו.

הראשונה שבהם טוענת, כי לכול בני האדם אותם צרכים. מדובר בצרכים בסיסיים כמו, הצורך בהזנה, בטחון, אכפתיות, אהבה, הערכה, משמעות, ותחושת שייכות.

הנחה זו, מובילה להנחה הבאה, שאומרת כי כול פעולה, שאנו מבצעים, היא ניסיון למלא את הצרכים שלנו, גם שזו נראית כפעולה לא נעימה לנו, או לסביבה. כמו כן, חשוב לזכור, כי בני אדם עונים על הצרכים שלהם, בעיקר בעזרת יחסי תלות הדדית.  כאשר צרכים של אחרים אינם נענים, יתכנו מצבים בהם הצרכים שלנו, יישארו ללא מענה, מצב שברוב המקרים ייצור אי שקט.

למעשה, נוכל להגיע לשלום פנימי בתוך עצמנו אם נשכיל לזהות את הצרכים שלנו, ולהיות מודעים להם. הנחות אלו, מובילות לאחת הכוונות המרכזיות ביותר בתקשורת מקרבת, והיא השאיפה לשחרר מתוך השיח הפנימי, אשמה, שיפוט, ודרישה עצמית, כדי להגיע למקום בו נחמול על עצמנו, ולהבין את הצרכים הקיימים בנו. ברגע שנצליח לפעול מחמלה, ולדבר מהלב באופן אותנטי, שיבטא את הרגשות, והצרכים שלנו, הרי שנצליח בהמשך להקשיב לאחרים, ולרצות לשמוע את הרגשות, והצרכים המסתתרים, מאחורי ההתבטאויות והמעשים של האחר.

כאשר נצליח לפעול ממקום של חמלה, ואכפתיות, תתקיים ביננו תחושת חיבור עמוקה, שתגדיל את הסיכויים של מילוי הצרכים של האחרים המשמעותיים בחיי, איתם אני מנהלת שיח.  

נתמקד בבקשה במקום לחפש פתרונות, תוך הקפדה על כך ,שההדברות תהיה אמתית, ועמוקה, שכן היא תגיע אחרי הבנה, וחיבור. מרכיב נוסף, הקיים בתקשורת מקרבת, הוא לקיחת אחריות על הכוונות, והפעולות שלנו. חשיבה כזו, מצריכה שינוי משמעותי, שכן היא מאפשרת לנו לבחור את הפעולות שלנו, אך  דורשת מאתנו גם לקחת אחריות על התוצאות  הבחירות שלנו.

כאשר נבחר בהידברות, על פי מודל התקשורת המקרבת, נפעל מתוך העולם הפנימי שלנו, שיהיה מובן לשני הצדדים, ולכן יהיה קל יותר, לחולל שינוים במערכת היחסים, המתנהלת בעולם החיצוני. בדיאלוג זה נשתף את הצד השני, במתרחש בתוכנו, באמצעות התייחסות לרגשות, ולצרכים, וכך נבנה תשתית לאימון, הבנה, וקרבה. בשלב השני נעסוק בפתרונות, ובקונפליקט עצמו. מכאן, שהמודל מציע גישה חדשה, ליצירת חיבור, הבנה, ושינוי ביחסים. במודל זה אנו צריכים להפריד בין תצפית, לפרשנות, בין רגשות למחשבות, ובין צרכים, לבקשות, וכול זאת כדי לחולל חיבור עמוק ואמתי, ביננו לבין הזולת.

המודל למעשה, כולל ארבעה שלבים, תצפית, רגשות, צרכים, ובקשות. בשלב הראשון, נספר את האירוע כפי שהוא התרחש, באופן עובדתי, ככול שנוכל.

השלב השני, הקרוי רגשות, נשתף ברגש שעלה בנו, וזאת כדי לקדם את הדיאלוג. חשוב להבין, כי ברגע שנחשוף את רגשותינו, זה יקל על האחרים לשמוע, ולהבין אותנו. בשלב השלישי,  האדם יעלה את הצורך שלו באותה סיטואציה, אותו הצורך שלא התממש. הוא יתאר מהו הדבר החשוב, אותו היה צריך, ולא קיבל עליו מענה.

ברגע שנצליח לקחת אחריות מלאה על רגשותינו תעלה מתוכנו חוויה מרגשת ומלאה של העצמי

לאחר ששיתפנו את האחר, במתרחש בעולמנו הפנימי, הרי שנרצה לחזור, ולהתחבר אליו, באמצעות בקשה. הבקשה צריכה להיות ברורה, כדי להגדיל את הסיכויים למילוי הצורך

שיטה זו, מציעה כלים לתקשורת, שמגבירה את החיבור לעצמנו, ובמקביל גם לאחר. במקום לשפוט התנהגויות, בעיקר במצבי קונפליקט, ולרצות  שאחרים ישתנו אנו מתקשרים בעזרת המודל.

 למעשה בדרך, זו אנו מביעים בבהירות את המתרחש אצלנו, אך בצורה מכבדת, ומפורשת, שלא משאירה מקום להתנצחויות, ומאבקי כוח, אלא לדיאלוג מכבד, ופתוח.