במשך לימודי במכון אדלר, גיליתי את כוחה של הקבוצה. הנחתי קבוצות הורים לילדים מאתגרי קשב.  במסגרת קבוצה, האדם מגלה על עצמו דברים, שבטיפול פרטני, הוא לא ייחשף אליהם, שכן הפורמט מאוד שונה.

במסגרת היותי יועצת זוגית ואישית, הצטרפתי כמנחה, ל"מועדון של דנה".

 "המועדון של דנה" הינו בפריסה ארצית, ומטרתו להעצים נשים, במספר תחומים בחיים. התחום הראשון הוא היחסים שלי עם עצמי. פה נדרשת עבודה מדויקת, כדי שהאדם יבין את עצמו טוב יותר. התחום הבא, הינו הזוגיות שלי. בתחום זה אענה על השאלה, איך אני מתנהל מול בן הזוג שלי ומהי הזוגיות אליה אני שואפת לקיים.  התחום השלישי שהוא ההורות שלי. בתחום זה אענה על השאלה, מהם הערכים שאני רוצה להנחיל בבתי, ומהם דרכי החינוך בבית, והאווירה המשפחתית .  

תחום העבודה והקריירה, גם הוא זוכה להתייחסות.

למעשה, נעשית עבודה מאוד שיטתית, כדי להגיע להצלחה ולמימוש הפוטנציאל שלנו, בהלימה עם השאיפות שלי.

משפט מאוד חשוב, שאני נושאת איתי הוא ,שדרך עבודה שיטתית, והבנה טובה יותר של עצמי, אשיג שקט נפשי, הבנה, והתנהלות נכונה יותר".

הכוח של קבוצה

כולנו חיים בקבוצות.  כול אדם שייך לקבוצה גדולה יותר., מבין כול הקבוצות המשפחה היא הקבוצה הראשונה, שאנו שייכים אליה. התינוק נולד לזוג הורים, שהופך אותם מזוג, לקבוצה.

הצורך להיות עם אחרים, הוא צורך בסיסי. אברהם מסלואו, פסיכולוג חברתי אמריקאי, שחי במאה העשרים, הגה את היררכית הצרכים, ומיקם את צורך ההשתייכות, כקודם לכול צורך אחר, אחרי הצרכים הפיסיים הבסיסיים.

אלפרד אדלר, היה רופא, ופסיכולוג ,בן דורו של פרויד, וכבר ב- 1911, החל לפתח מודל, להבנת האדם, שבבסיסו הייתה ההנחה, שהאדם חי בשדה החברתי. העיקרון הראשון במודל הוא עקרון השייכות  הוא האמין, שהאדם הבריא, חותר לבסס, את תחושת השייכות שלו.

תחושת השייכות, עליה אדלר דיבר, כוללת את הרצון, לתרום, להועיל, לשתף פעולה, וללמוד. מכאן אנו מבינים, שבני אדם, מקבלים משמעות ביחסים שלהם, עם אובייקט מחוצה לו, שכן ללא יחסי אובייקט הנמצאים מחוץ לאדם, האגו לא יכול להתפתח.

פנחס נוי. פסיכואנליטיקן, אמר "ההנעה הבסיסית ביותר אצל האדם, היא להגדיר את העצמי, כחלק מהקבוצה האנושית".

הוא טען, שהנעה זו מופעלת, עוד לפני ההנעה, לאינדיבידואליזציה, שבדרך כלל,  אנו חושבים עליה   כבסיסית בהתפתחות. וינקוט הגדיל לעשות, בכך שטבע את האמירה, "אין בעצם דבר כזה כמו תינוק, יש הצמד אם תינוק"  

הקבוצה אם כן, היא מקום לסיפוק צרכי  ההשתקפות האחרים בקבוצה. הם מעין, מבחר של מראות בקבוצה. בקבוצה, מתחדד מקומו של הפרט, מתחדדים גבולותיו, וייחודו המיוחדת, וזאת בתהליכים מורכבים, של השוואה, השתקפות הפנימיות, והזדהות.

המושג עצמי קבוצתי, אותו טבע קוהוט, מגדיר את האדם, כישות שיש לה קיום משלה, עם צרכים, מבנה אישי, אמביציות, ואידיאל משלה.

כול אינטראקציה, שמתרחשת בקבוצה, מספקת את צרכי זולת העצמי, של החברים בקבוצה.

קבוצה מספקת לנו תחושה של עוצמה גדולה. יותר משיש לנו. שאנו לעצמנו. מהקבוצה, אנו שואפים כוח, להתגבר, להמשיך, ולעשות דברים, שלא היינו מעיזים לבדנו.

ארווין יהלום, בספרו טיפול קבוצתי, מייחס לקבוצה, כוחות מרפאים, שנובעים ממהות הקבוצה.

ארווין הזכיר את הלמידה הבינאישית, על האדם עצמו, מתוך התהליכים המתרחשים בקבוצה.

 תוך כדי התהליך, ילמד האדם על האחר, ובאופן זה, יוכל להבין, איך הוא נוהג בחברה עם אחרים.

בנוסף, המשתתף בקבוצה, יוכל לקבל עצות, והדרכה מאחרים. ניסיון החיים של האחרים, יתרום, ויוסיף לו, ואפילו יחדד לו את התובנה, של מה אני לא רוצה להיות.

בקבוצה, ימצא המשתתף, מרחב בטוח, לביטוי רגשות, שכן מנחה המנוסה, ידע לאפשר, ולהכיל את רגשותיו של המשתתף, ולתקף אותם.

חווית התקווה, גם היא נמצאת בקבוצה. האמונה שאפשר אחרת, הראיה שהאחר הצליח, מהווה עידוד, שכן התנהגות אחרת, שהצליחה למשתתף, עשויה לגרום, למשתתף אחר, להזדהות, ומשם לאמץ אותה.

הקבוצה יכולה להיות, שחזור מתקן, להשתתפות בקבוצות ראשוניות, בהם האדם היה, ובהם יחווה דחיה בחוויות ילדות קשות, כמו חרם. 

מכאן ניתן להסיק, כי הכוח של קבוצה, מתבסס על טכניקות, וגישות טיפוליות דומות, לאלו שבהן נעשה שימוש פרטני, אך מאפשר לבחון, שימוש בטכניקות ייחודיות, למסגרת קבוצתית. כמו כן, המסגרת הקבוצתית, עשויה לתרום, לתחושת נורמליזציה, ומסוגלות, וליצור רשת תמיכה רחבה מזו, הניתנת בטיפול פרטני.