משבר אמון אחרי בגידה

אחת התיאוריות המרכזיות המתארות יחסים זוגיים, היא תיאורית ההתקשרות העוסקת, באופן בו הפרט מתייחס לאחרים המשמעותיים בחייו. מדובר בדפוסי התקשרות, עם המטפלים העיקריים בילדות, לרוב ההורים.

על פי תיאוריה זו, תחושת הביטחון והקרבה הבין אישיים, קשורה לדפוסי ההתקשרות הראשונים של האדם, עם המטפל. משבר בעקבות בגידה, עלול להוביל לפגיעה ביכולת ההתקשרות לבן הזוג, בשל ערעור האימון שבן הזוג יהיה שם עבור האחר, במצבים של סכנה וקושי.

חווית הבגידה נתפסת במקרים רבים כחוויה טראומטית. האדם הנבגד  עשוי לחוות איום ממשי על חייו הוא עשויי להשתמש בביטוים כמו, "אני מת, זה הרג אותי, החיים שלי נפגעו, ולא יחזרו להיות כשהיו" 

קיימת תחושה של בידוד, ונטישה, וזה מוביל לתחושה של העצמת הייאוש. בשל זה גילוי הבגידה, הצד הפוגע, יצטרך לשתף ולגלות את כול מה שעשה, כדי שהנבגד יוכל לעבד את החוויה הטראומטית שחווה, למרות הכאב הכרוך בחשיפה.

זוגות לא מאושרים, נוטים לפתח נרטיב שלילי, בנוגע להיסטוריית מערכת היחסים שלהם, ולזכור ביתר קלות אירועים המצדיקים את הנרטיב שלהם. מדובר למעשה, במשקפיים, שדרכם בני הזוג מסתכלים, ומפרשים את המציאות, ואת הדינמיקה ביניהם. כול התנהגות אמירה, ומחווה, משמשים ראיה לכך, שהנרטיב השלילי, הוא פירוש נכון למציאות, ולכן בחדר הטיפולים, יש למצוא נרטיב שונה, לאותם האירועים.

המודל הטיפולי, המתייחס לבגידה, יכלול שלושה מרכיבים, פגיעה בהתקשרות, חוויה טראומטית, ופיתוח נרטיביים שליליים.

בטיפול בשלושת המרכיבים הללו, נתמקד בטיפול בפגיעה בהתקשרות, כדי לבסס התמקדות, בביסוס מחודש של תפיסת הקשר הבטוח, עבודה על דפוסי תקשורת, אופן הבעה, והכלה של רגשות.

הטיפול בטראומה, מחייב שימוש באסטרטגיות המסייעות להורדת מתח, ועיבוד החוויה הטראומטית. כמו כן, יש צורך לטפל בנרטיביים השלילים, תוך התייחסות לבעיה, וחיזוק הכוחות.

כבר בפגישה הראשונה, יש לברר עם בני הזוג, אם התקווה חזקה מהייאוש, ואם קיימת נכונות אמיתת לתקן.   

חשוב להזכיר לבני הזוג, כי טיפול זוגי במשבר בגידה, הוא טיפול קשה, המאופיין ברגרסיות, ולפיכך ההסכמה על משך זמן מינימלי, מאפשר להימנע מנטישת הטיפול, בתקופות קשות.

מטפל משפחתי שהכרתי, נהג לומר לבני הזוג," יש לכם שלוש אופציות, להתחתן מחדש, להתגרש או לחיות בגיהינום."

חשוב מאוד לזהות אצל בן הזוג הבוגד, כי הבגידה היא לא מרכיב אישיותי אצל הבוגד, אלא גורם חיצוני, הכופה את עצמו, במטרה להרוס, ולחבל, וכך לגייס את שני בני הזוג, לשיקום היחסים. בנוסף, יש לבדוק האם יש תחומי חיים, שהבגידה לא הצליחה להרוס.

במקרים רבים, במהלך ניסיון שיקום מערכת היחסים הזוגית, עלולה להיווצר נסיגה אצל בן הזוג הנבגד. הוא עשוי לחוות הצפות רגשיות,  ולהיות לא מאוזן. המשבר אותו חווה הנבגד, עשוי להיות קשה ומטלטל, ולכן גם המטפל, וגם בן הזוג שבגד, צריכים לעזור לו להתגבר, בכך שבמהלך כול הטיפול תהיה שקיפות, חמלה, והכלה של רגשות האדם הנבגד.      

הנכונות של האדם הנבגד למחול, למרות הפגיעה הקשה, אף היא תהיה מודגשת לאורך כול התהליך הטיפולי. במקביל, חשוב לגלות אמפטיה כלפי הבוגד,  שגם עבורו זו לא חוויה קלה. הבושה, החשיפה, החרדה, מפני אובדן המשפחה, ותחושת האשמה, תשמש כדחף לתקן את הפגיעה בבן הזוג.

מניסיוני, נתקלתי בשתי סיבות מרכזיות שעלולות לחבל בטיפול בבגידה. האחד, הינה החרדה, כי אירוע כזה יכול להישנות, שכן הנבגד עשוי להחליט כי אין ביכולתו להתמודד עם בגידה נוספת. הסיבה הנוספת היא, שהבוגד אינו מסוגל, או אינו רוצה להשיג שליטה, ביצר, בתשוקה, ובתענוגות הגוף. במקרים של בגידה,  נדרש אומץ רב, לקחת אחריות על המעשה, להביע חרטה, ולתקן, אך מניסיוני הר אני יודעת כי השיקום אפשרי, בתנאי שיש כוונה אמתית לשקם את היחסים.