כוחה של קבוצה

כולנו חיים בקבוצות הקבוצה הגרעינית שהיא גם המשמעותית ביותר בחייו של האדם היא המשפחה שלו.  המשפחה היא למעשה, הקבוצה הראשונה, שאנו שייכים אליה. התינוק נולד לזוג הורים, שהופך את הזוג לקבוצה.

הצורך להיות עם אחרים, הוא צורך בסיסי. אברהם מסלו, פסיכולוג חברתי אמריקאי, שחי במאה העשרים, והגה את היררכית הצרכים, מיקם את הצורך בהשתייכות, כקודם לכול צורך אחר, אחרי צרכים פיסיים בסיסיים.

אפרד אדלר, היה רופא ופסיכולוג, בן דורו של פרויד, וכבר ב-1911, הוא פיתח מודל להבנת האדם. בבסיסו של מודל זה הייתה הנחה, שהאדם חי בשדה החברתי והמשפט, אם אין זולת, אין אני, נגזר ממודל זה.

העיקרון הראשון במודל שלו, היה עקרון השייכות. אדלר האמין, שהאדם הוא קודם כול יצור חברתי, השייך לחברה. הוא טען, שהאדם הבריא, חותר לבסס את תחושת השייכות שלו.

תחושת השייכות, עליה אדלר מדבר, כוללת את הרצון, להיות תורם, מועיל, לשתף פעולה, וללמוד. מכאן אנו מבינים, שחיי אנוש מקבלים משמעות, רק ביחסיו עם אובייקטים מחוצה לו, שכן ללא יחסי אובייקט, שנמצאים מחוץ לאדם, האגו לא יכול להתפתח. 

פנחס נוי, פסיכואנליטיקן, אמר ההנעה הבסיסית ביותר אצל האדם, היא להגדיר את העצמי, כחלק מקבוצה אנושית כלשהי. הוא טען, שהנעה זו, מופעלת עוד לפני, ההנעה לאינדיבידואציה, שבדרך כלל אנו חושבים עליה, כהכי בסיסית בהתפתחות.

ויניקוט, הגדיל לעשות, בכך שטבע את האמירה אין בעצם דבר כזה כמו תינוק, יש הצמד של אם, ותינוק.

הקבוצה, אם כן, היא מקום לסיפוק צרכיו של האדם. השתקפות האחרים בקבוצה, הם מעין מבחר של מראות.

בקבוצה מתחדד מקומו הייחודי, של הפרט, מתחדדים גבולותיו, ומתחדד זהותו,  וזה בתהליכים מורכבים של השוואה, השתקפות, הפנמות, והזדהויות.

המושג עצמי קבוצתי, אותו טבע קוהוט מגדיר את האדם, כישות שיש לה קיום משלה, עם צרכים, מבנה אישי, אמביציות, ואידיאל משלה.  

כול אינטראקציה, שמתרחשת בקבוצה, מספקת את צרכיו של העצמי בקבוצה, ובה בעת מספקת את צרכי הזולת העצמי, של החברים בקבוצה.

קבוצה, מספקת לנו תחושה אדירה, של עוצמה גדולה, יותר משיש לנו, שאנו לעצמנו. מהקבוצה, אנו שואבים כוח, להתגבר, להמשיך לעשות דברים, שלא היינו מעיזים לבדנו.

ארווין יהלום, בספרו על טיפול קבוצתי, מייחס לקבוצה, כוחות מרפאים, שנובעים ממהותה של קבוצה.

ארווין הזכיר את הלמידה הבינאישית, על האדם עצמו, מתוך התהליכים המתרחשים בקבוצה, מה שילמד אותו על האחר. באופן זה, יוכל האדם ללמוד, איך להיות עם אחרים.

בנוסף, המשתתף בקבוצה, יוכל לקבל עצות, והדרכה מאחרים. ניסיון החיים של האחרים, יתרום, ויוסיף לו, אפילו יחדד לו את התובנה, של מה שאני, לא רוצה להיות.

בקבוצה, ימצא המשתתף מרחב בטוח, לביטוי רגשות, שכן המנחה המנוסה, ידע לאפשר, ולהכיל את רגשותיו של המשתתף, ולתקף אותם.

חווית התקווה, אף היא נמצאת בקבוצה. האמונה, שאפשר אחרת, הראיה שהאחר הצליח, מהווה עידוד, שכן התנהגות אחרת, שהצלחה עשויה לגרום למשתתף, להזדהות, ומשם לאימוץ ההתנהגות. כמו כן, קבוצה יכולה להוות, שחזור מתקן להשתתפות בקבוצה הראשוניות, בהם האדם היה, חוויות קשות כמו, דחיה, או חרם, שהאדם חווה.

לסיכום, הכוח של הקבוצה, מתבסס על טכניקות, וגישות טיפוליות דומות, לאלו, שבהן נעשה שימוש פרטני, אך מאפשר לבחון שימוש בטכניקות ייחודיות, למסגרת קבוצתית. מכאן, לקיחת חלק במסגרת הקבוצתית, עשויה לתרום לתחושת הנורמליזציה, ומסוגלות, וליצור רשת תמיכה, רחבה מזו, הניתנת בטיפול פרטני.   

מוזמנים להתקשר

050-9449130