התפרצויות זעם בקרב ילדים עם הפרעות קשב

כעס הוא רגש טבעי ולגיטימי. כולנו חווים כעסים במהלך חיינו, בדיוק כפי שאנו חווים רגשות אחרים. 

כאשר מדובר בהפרעות קשב וריכוז, התפרצויות זעם הן לא דבר נדיר. 

לרוב, ההתפרצויות אצל ילדים מתחילות לקראת גיל שנתיים. ילד עשוי לצעוק, לשכב על הרצפה לרקוע ברגליים ועוד. 

ילדים עם הפרעת קשב מתקשים לקבל תשובה מנוגדת לזו שציפו לה, מאחר שיש להם קושי לווסת רגשות, והם פועלים כמו שהם מרגישים, ללא יכולת דיבור פנימי.  הם לא שוקלים את האפשרות לבדוק, ולנהל משא ומתן על הדבר שאותו הם רוצים. 

חשוב שהורה יבין, שהאחריות מוטלת עליו, להפגין שליטה, ולהיות רגיש לצרכי הילד.

הורים צריכים להיות מודעים לעובדה שיש בהתנהגותם כדי להשפיע על כך, שהילד ינהל את  התפרצויות הזעם שלו שכן ישנם מקרים שבהם הורים מגיבים ללא הבחנה בין התנהגות חיובית או שלילית. בחלק מהמקרים,  הם עשויים להעניש על אי ציות להוראות, ובחלק האחר,  לוותר או ואף להיכנע לילד המתווכח. 

יש כאלה שמפעילים סנקציות, אך לא מקפידים לאכוף אותם. במקרים קיצוניים, הורה שיבחר לחנך באמצעות צעקות, איומים קללות, השפלות ואמירות שליליות, עלול להגביר את זעמו של הילד. 

אומנם קיימת בעיה אובייקטיבית של הפרעת קשב, שמחמירה את התפרצויות הזעם, אך להורים יש תפקיד חשוב, לעזור לילד בעקביות בחינוך ובתגובות ההולמות את האירוע, שכן תגובה של חרדה קיצונית, או השפלה, לא תשפר את התנהגות הילד, אלא תחמיר אותה. 

 

 

ואכן, קיימים מספר סימנים המעידים על כך, שהתפרצויות זעם יצאו מכלל שליטה. 

אם ההתנהגות של התקפי הזעם וההשתוללות נמשכת מעבר לגיל 7-8 התנהגות זו עשויה להיות התנהגות  שתסכן ילדים אחרים, ואף תגרום לבעיות בבית ספר, מצד המורים. 

התפרצויות אלה, יפגעו גם ביכולת שלו להסתדר עם חברים, וירחיקו  אותו מפעילויות חברתיות. 

אותה השתוללות והתנגדות עשויה להפריע גם לחיי המשפחה והבית. הילד עצמו אף עשוי להרגיש מתוסכל מכך שאינו מסוגל לשלוט  בכעסים שלו. 

במקרים רבים, גם קיימת חרדה לא מאובחנת, ומה שאנו רואים,  זה ילדים כועסים ומרדניים, המתקשים להתמודד עם לחצים ופחדים, ולכן הם מתבטאים בכעס וזעם.

הקשיים שקיימים בקרב  ילדים עם הפרעות קשב, ומחמירים את ההתפרצויות הן הלקות בכישורים ניהוליים ותפקודיים שלהם. מדובר ביכולת הארגון והתכנון, היכולת לארגן את המחשבות שלהם, להשהות את התגובה האימפולסיבית, ולתכנן פתרונות חלופיים, כמו גם תכנון  ההתנהלות היום יומית.  

כמו כן, ידוע כי ילדים עם הפרעת קשב מתקשים במעברים, ולכן מעבר ממצב למצב עלול לייצר תוקפנות, שבה הילד יתקשה לשלוט בדחפים, או יתקשה לציית להוראות. הרגע הזה, שהילד לא מצליח להתמודד עם השליטה בדחפים, מועד להתפרצות. 

מרכיב נוסף האחראי להתפרצות זעם אצל ילדים, אלה הוא כישורי שפה דלים, שכן הלקות השפתית מקשה עליהם לבטא את הצרכים והרגשות שלהם, ובהיעדר המילים המתאימות, תגיע ההתפרצות.

היכולת לווסת רגשות היא יכולת שחסרה לחלק מהילדים. מדובר בייצור תגובה הולמת למצב, שכן תגובה לא הולמת תוביל להתפרצות. 

ילדים אלה תופסים את המציאות במושגים של שחור לבן, מה שמוביל אותם לחשיבה נוקשה והתמקדות בפרטים, במקום לראות את התמונה הכוללת, למשל אם המורה העירה לילד לחדול מלפטפט, והוא לא דיבר, הוא עשוי להתפוצץ מזה, ולעזוב את הכיתה. באקט זה, הוא לא תפס את התמונה הכוללת, שכן ביציאה ובכעס שלו, הוא הפריע לכיתה שלמה. ההתנהגות המתריסה שלו רק תמשיך ותסבך אותו, וזאת במקום להגיד "זה לא הייתי אני שדיבר" ולהמשיך בענייניו,  ובדרך זו  לא למשוך אליו תשומת לב שלילית. 

אימון ילדים ונוער עם הפרעות קשב עשוי להעניק להם כלים להתמודדות טובה יותר עם לחץ ושיגרה, שלא תמיד תואמת את הציפיות שלהם