סמכות הורית

אחת התלונות הנפוצות ביותר של הורים היא שהם איבדו מסמכותם. הורים עומדים נבוכים מול ילדים שלא נשמעים להם ולא מצייתים.

למעשה, קיימים שני גורמים משמעותיים למצב הנוכחי: הגורם הראשון הינו הסמכות ההורית. אם תשאלו הורים מה תפקידם כהורים, רבים מהם יענו: “שהילד שלי יהיה מאושר”. הורה הרואה את האושר של ילדו כדבר העיקרי מוצא את עצמו אחראי לאושרו של הילד. במקרה כזה, ההורה יכיל את הטענות וחוסר שביעות הרצון של הילד, וינסה לרצות את הילד. במצב כזה ההורה “אוגר” תסכולים וכעסים.

תחילת הדרך לרכוש בחזרה את הסמכות ההורית היא להציב גבולות. הדרך הנכונה לעת זאת היא להתנהל מול הילדים כבני אדם בעלי יכולות וכשותפים שמצד אחד נותנים ותורמים ומצד שני מקבלים.

הגורם השני שפוגם בסמכות ההורית הינו המחסור בכלים לניהול תקשורת מקדמת עם הילד. הורים רבים לא יודעים להציב גבולות. הם יודעים להיות שתלטנים או ותרנים, אולם לא מכירים את הדרך להפוך להורה סמכותי.

שתי הנחות יסוד של התיאוריה האדלריאנית חשובות ביותר כדי להוביל לסמכות הורית: הראשונה היא שהילד רוצה לשתף פעולה ולהרגיש שהם חלק מהמערכת המשפחתית. ההנחה השנייה הינה שהילד מסרב לשתף פעולה בגלל הדרך שבה המשימה הוצגה בפניו.

כאשר ההורים מבקשים משהו מהילד והוא לא נענה להם, הם מרגישים שהילד מתעלם מהם, והם מנסים להחזיר את הסמכות באמצעות ענישה.

שיטה זו גורמת לילד להרגיש השפלה, כעס, כאב ואף רצון לנקום.

התנהלות זו מובילה למערכת יחסים לא יעילה. הדרך לטפל בכך היא לשלוט בהתנהגות ובהתנהלות של ההורה, ולא בילד. לדוגמא: ביקשתי מהילד לחגור חגורת בטיחות לפני שאני מתחיל בנסיעה. הילד מסרב – אני לא אתחיל לנסוע עד שהילד לא ייחגר. אם הסיטואציה אורכת זמן רב מדי ואנחנו בדרך לבילוי, אני כהורה אודיע שאנחנו לא ניסע לבילוי.

מכאן שהורה סמכותי לא מנסה לשלוט בילד, אלא לשמש דוגמא דרך ההתנהלות וההתנהגות שלו. הוא יקום ויאמר: “זה לא מתאים לי” והילדים בדרך זו ילמדו שיש מחיר להתנהגות שלהם, ואולי בסיטואציות עתידיות יבחרו להתנהג אחרת.

מוזמנים להתקשר

050-9449130