יציאה מהארון בגיל הנעורים

תהליך היציאה מהארון, אינו קורה ביום אחד, הוא טומן בחובו מסע ארוך של גיבוש זהות חדש.

יש לציין כי, ההתייחסות לחריג, ולשונה, אכן השתפרה, שכן מצד אחד, יש הכרה בקיומן, ובזכויותיהן, של קבוצות שונות, אשר לא הייתה להם, הכרה בעבר, אך מצד שני, ישנם גם ניסיונות דיכוי, ושליטה, של זרמים שמרניים יותר.

מתבגרים הגדלים במשפחות שמרניות, עלולים להיתקל במציאות פחות זוהרת, ומתקשים להתמודד עם דחיה. מכאן, שהקושי, והדיכאון  נובעים מהפער בין הפנטזיה, או הציפיה לחירות ולחיים אותנטיים, לבין מציאות עגמומית, הטופחת לא פעם, על פניהם של המצפים לכך. 

למרבה הצער, אנו עדיין חיים בחברה, שבה עם כול הפתיחות, עדיין קיימים, שנאה, אלימות, והומופוביה, על בסיס יומי, והיציאה מהארון עשויה להיות קריטית. לכן לא נאיץ בבני הנוער, אם זה יעשה בגיל צעיר, או אפילו בגיל יותר מבוגר, שכן מרכיבים רבים, צריכים להילקח בחשבון, לפני נקיטת צעד זה.

 

מטופל בקליניקה אצלי בן שלושים, שהגיע בעקבות בעיה זוגית, סיפר לי כי יצא מהארון, לאחר שסיים את השירות הצבאי שלו, ואת התואר שלו. הסיבה ליציאה המאוחרת, כך טען, הייתה שלא יצטרך להיות תלוי בהוריו, היות וחשש מתגובתם.

חשוב להבין, כי זה לא פשוט להורים לגלות, או להבין, שהילד שלך הוא הומוסקסואל. משמעות הדבר היא, לעבור תהליך מורכב, שעלול לכלול תחושת אבל, על הילד שחלמת, שיהיה לך, לצד חרדה לגורלו, והכרות עם עולם שונה, מזה שאתה מכיר. אולם לפני הכול, כהורים יש להבין, איך מתגבשת הנטייה המינית.

מחקרים מהתקופה האחרונה מראים, כי בנים מקדימים בזיהוי עצמם, כנמשכים לבני מינם (גילאי 9-13),לעומת בנות (גילאי 10-14).

חלק מהמתבגרים, מגדירים את עצמם, כדו מיניים, לפני שהם מגדירים את עצמם, כהומוסקסואלים, או כלסביות.

גיבוש הנטייה המינית מורכב מאלמנטים רבים, שהבולטים ביניהם, הינם, תשוקה משיכה, הגדרה, עצמית, והתנהגות הכוללת את האחר, שעמו מתקיים הקשר המיני.

הפסיכולוגיה היום, מדברת על רצף מיניות. לפי הגישה הזו, מיניות יכולה לנוע לאורך חיים, על פני רצף הנמתח, בין הטרוסקסואליות, והומוסקסואליות. הרצף בנוי ממגוון סוגי מיניות, ובני אדם עשויים לשנות את מיקומם עליו, בפרקי זמן שונים. למשל, מתבגר יכול להגדיר את  עצמו כהטרוסקסואל בגיל ההתבגרות, ואילו בגיל 40, לעבור צד באותה מידה. דוגמה נוספת, היא של מתבגר, שיכול להגדיר את עצמו כהומו, ולנהל מערכת יחסים הומוסקסואלית, במשך שנים, אך לבסוף לבחור בדרך חיים הטרוסקסואלית.  

עד אותו רגע, בו מתרחשת הפעולה של יציאה מהארון, עוברים הנערים והנערות, תהליך מורכב, שבו הם חיים בהסתרה, היות והם מפחדים מהתגובות הסביבה,  ונאלצים לשקר, בכדי שסודם לא יתגלה, שכן עד שלא ירגישו מוכנים, סביר להניח שלא יספרו.

למעשה ההשפעה של הסביבה, עשויה לעכב את היציאה מהארון, שהחשש הוא,  תחושת חוסר הודאות, והחרדה, הקשורה בתלות הרגשית והכלכלית בהורים, והחשש מתגובה לא צפויה, והרסנית מצדם. המתבגר שיוצא מהארון, נדרש לכוחות, ויכולות רגשיות בעת תהליך היציאה.

 הסטטיסטיקה מדברת על גיל ההתבגרות, כגיל, שבו אחוז גבוה יוצא מהארון.

לתגובת ההורים ליציאה מהארון, יש משקל רב, בפיתוח דימוי עצמי. הורים עשויים לגלות, תגובות קשות, לרבות אלימות רגשית, פיסית, מילולית, ועד להרחקה מהבית של הילדים. נער שיחווה תגובות כאלה, יכול להיכנס בחזרה לארון, או במקרים קיצוניים, למצוא את עצמו ברחוב. 

חשוב שהורים יבינו, שחוסר קבלת הילד, אינו יכול לשנות, או להחזיר את התהליך אחורה. ברגעים אלה, של חשיפה, עולמו של הנער/ה מתהפך. הוא עלול לחוש בדידות, שהרי ההורים שלו לא מקבלים אותו, ולעיתים גם קבוצת השווים דוחה אותו

מכאן, עלול להיווצר מדרון חלקלק, שעשוי להוביל מתוך מצוקה, לשימוש בסמים, אלכוהול, שהייה ברחוב, פגיעה עצמית, ואובדנות.

כאשר נער/ה מחליטים לצאת מהארון, יש לקחת בחשבון, מרכיבים כמו, כוחות אגו, חוסן נפשי, ורגשי. קיומה של רשת בטחון, מידת חוזקה, הסביבה התרבותית בה הם מצויים, ומידת התלות הרגשית, והכלכלית בהורים, צריכים להילקח בחשבון. במקביל, חשוב שהנער/ה יפנו למציאת קבוצת השווים, כמו  ארגון הנוער הגאה, איגי, קבוצת גוונים, של הנוער העובד והלומד, כדי שתחושת הבדידות תפחת, והתמיכה תיצור לנער/ה מרחב בטוח.

, השימוש הרחב בטכנולוגיה,  מקל על מי שצריך לצאת מהארון, שכן, קיימת חשיפה  להרבה מידע באינטרנט, ובאמצעי התקשרות במדיה. בני נוער נתקלים בהרבה סיפורי הצלחה, בכוכבי תקשורת גאים. אולם שם בחוץ, בחייהם, עלולה להמתין להם, מציאות הרבה פחות זוהרת. 

 ההשלכות הבולטות ביותר של חיים בארון, הם תחושות של עצבות, ושל דיכאון. אלו מלווים לרוב, בתחושה של בדידות עמוקה, וחרדה, מפני העתיד. לכן עולה השאלה, "האם אי פעם אוכל למצוא אהבה?", וכול גיל מזמן בהקשר זה, אתגרים מעט שונים. בשונה מבני נוער, סביב גיל 30, ישנה צפייה חברתית, להקמת בית, ומשפחה.

בני נוער שגדלים בחברות סגורות יותר, כמו החברה החרדית, והם אינם חשופים למודל זוגי של להט"בים, נוטים לחשוב, כי לעולם לא יוכלו לחיות בשלום עם עצמם, ועם הערכים שלהם, וכן לקיים יחסי אהבה מלאים, ומספקים.

המחקר כיום, מצביע על תמונה מדאיגה. מתבגרים בעלי לבטים, באשר לנטייתם המינית, סובלים מסימפטומים של דכאון. מעל ל 30% מהמתבגרים, אשר כבר יצאו מן הארון, ניסו בשלב מסוים להתאבד. בחלק נכבד מן המקרים, הורים ראו את המשיכה המינית שלהם לבני מינם, באור שלילי.

נתונים נוספים מעלים אף הם תמונה מדאיגה.75%  סבלו מאלימות מילולית, 15% מאלימות פיסית, ו30% מהם איבדו חברים, כתוצאה מיציאתם מהארון.

עצה טובה, להורים שחרדים, שמא בנם או בתם, אוחזים בתפיסה שגויה, לגבי זהותם המינית, תכלול את העובדה, שילדים שלהם עדיין צעירים, וכי במציאות הנוכחית, אימוץ זהות מינית, היא זו שתואמת את האדם באותה העת. למעשה, קיימת האפשרות, כי היא תשתנה בעתיד, אך בשום אופן היא אינה שגויה לאותו הזמן. מכאן כדאי לזכור, שנער, שהוא אינו הומוסקסואל, לא יבחר בחיים כאלה, גם אם הוא מתנסה בכך, בגיל הנעורים. 

 

 

 

       

 

מוזמנים להתקשר

050-9449130