זמן מסכים בתקופת הקורונה

 עוד טרם משבר הקורונה, הורים רבים הביעו דאגה והתלוננו על כך שילדיהם מבלים מול מסכים זמן רב מדי.

תקופה זו, ללא ספק, מייצרת יותר זמן מסכים, היות שהאפשרות להיפגש עם ילדים אחרים לא עומדת על הפרק.

המסכים, למעשה, מהווים כרגע את אמצעי התקשורת של הילדים עם העולם. כל מה שהיה קיים במגרש המשחקים עבר להתקיים במסכים.

משיחות שנערכו עם בני נוער בגילאי 16-11 עולה כי התקשורת שלהם עם חבריהם מתקיימת ברובה דרך מסכים.

ארגון ניצן בדק תגובות של ילדים לגבי שימוש במסכים כאופציה למפגש עם חברים, ואלה נמצאו מעודדות: בבדיקה עלה כי ישנם ילדים ובני נוער שטוענים שבתקופה זו, תקופת הקורונה, הם הצליחו להרחיב את מעגל החברים שלהם, לא רק בקרב ילדי הכיתה, אלא גם עם ילדים ובני נוער אחרים, אותם הכירו ברשת.

ילד אחד הצליח לסכם את זה בצורה מדויקת כאשר אמר: "אני נמצא במסך יותר ממה שהייתי. אני מתכתב, משחק, מכין שיעורים בטלפון בלמידה מרחוק, הכל בטלפון." 

יש שסבורים כי הריחוק הפיזי גרם לילדים ולבני נוער להבין כמה חשובות עבורם חברויות, ולכן הם משתדלים להימנע ממריבות ככל האפשר.

אבל למרחב הדיגיטלי יש גם בעיות. מחקרים רבים שנעשו בשנים האחרונות מצאו קשר בין חשיפה ממושכת למסכים לבין בעיות בריאותיות, בנוסף לקרינה מטלפונים ניידים.

הבעיות הבריאותיות כוללות פגיעה במערכת ההורמונלית, במערכת הלב וכלי הדם, השפעות נוירולוגיות, קשיי יציבה  ופגיעה בתפקודי הראייה.

בעיה משמעותית נוספת בכלי ההתקשרות הדיגיטליים היא בעיה של מיומנויות תקשורתיות, שכן דרך מסכים יש פחות תשומת לב לקריאת שפת גוף, הבעות פנים ורגשות.

 לא יותר משעתיים ביום

זמן המסך המומלץ הוא לא יותר משעתיים ביום, ועבור הגילאים הנמוכים אף פחות מכך. למעשה, לא מומלץ לחשוף ילד מתחת לגיל שנתיים למסכים.

הסיבה להמלצה זו היא שילדים צעירים צריכים לפתח את יכולות הזחילה, העמידה, ההליכה ותפעול הגוף בכלל, כאשר ישיבה ממושכת מול מסכים מצמצמת את הזמן בו הם רוכשים ומתאמנים על רכישה ושכלול של מיומנויות גופניות.

תינוקות באופן טבעי חוקרים את הסביבה שלהם, והם זקוקים לזמן ולמרחב להיות פעילים פיזית, על מנת לפתח ולשפר את המוטוריקה העדינה והגסה שלהם.

 ב-2019 יצא מחקר שבדק 2,500 ילדים בגילאי שנתיים עד חמש בין השנים 2016-2011. מהמחקר עלה כי זמן מסך מרובה, כלומר מעל ל- 3 שעות ביום, קשור לירידה בתפקודים קוגניטיביים, התפתחות פיזית מעוכבת, כישורי שפה נחותים, פתרון בעיות נמוך יותר והנמכה במוטוריקה העדינה והגסה ביחס למצופה מהגיל, לעומת מצב שבו לא נחשפים למסכים לפרקי זמן ממושכים.

מחקרים נוספים הראו כי ילדים בגילאי 5-3, שהוריהם מקריאים להם ספרים, מפגינים כישורי שפה גבוהים יותר מאשר הורים שמקריאים לילדים ספרים דיגיטליים.

שימוש במסכים בתקופת הקורונה – לייצר איזון

עקב הקורונה, נכפתה עלינו מציאות שמבחינת זמני מסכים לילדים מכניסה אותנו למלכודת – צריכת המסכים מוגברת עקב אילוצי התקופה, בעוד שההמלצות הן לאפשר זמן מסכים בצורה מבוקרת.

אז מה עושים?

הפתרון, למעשה, טמון באיזון. נשים לב שהילד לא מבלה את רוב זמנו במחשב, אלא מגוון את הפעילויות שלו במהלך היום.

האיזון אותו אני מציגה תואם את תוצאות המחקר השוויצרי משנת 2018  שבו נמצא, כי הורים שהגבילו את זמן המסכים של ילדיהם בצורה נוקשה, הובילו לכך שהילדים קיבלו ציונים נמוכים יותר באוניברסיטה, היות שהחשיפה הנמוכה יותר למחשבים הגבילה גם את יכולתם להתמודד עם העולם הטכנולוגי.

הפתרון אם כן, נמצא בהתייחסות השקולה שלנו לנושא, במיוחד בתקופה זו, שבה היציאה מהבית לא מתרחשת.

איך מייצרים איזון?

ראשית, נכין ביחד תוכנית שבה נכניס פעילויות שהן לא זמן מסכים, כמו: יציאה מהבית להליכה, זמן להתעמלות, זמן למשחקים עם האחים, זמן להכין במשותף מאכלים במטבח – ארוחה או עוגיות, זמן לעזרה בעבודות הבית. חשוב ביותר לגייס את שיתוף הפעולה שלו, ולהסביר לו את הסכנות הטמונות בזמן מסכים ממושך.

בנוסף, נמצא זמן לשבת אתו ביחד לשוחח. השיח שננהל אתו לא יתייחס רק לזמן בו הוא מבלה מול המסך, אלא ליתר הפעילות שלו. נברר מה קורה אתו, כדי ליצור קרבה, ולהיות שותפים לחוויה שלו.

נזכור כי ההתנהלות בבית בימים אלה מהווה את השדה החברתי בו הילד מתאמן, ויש לנו הזדמנות לפעול במרחב הזה ולהעמיק אותו.

למעשה, קיבלנו חלון הזדמנויות נפלא ללמוד על העולם של הילדים שלנו, ללמוד להכיר את עולמות התוכן שלהם, ולראות את העולם דרך העיניים שלהם, אם רק נהיה סבלניים ונתעניין. יש לנו יותר זמן לתווך, ולחזק את הדברים הטובים שכבר קיימים במשפחה שלנו, ולא להתמקד בקושי שהמצב מייצר. נוכל להראות לו שיכול להיות לנו גם כייף ביחד.

 איזון בין המרחב האישי למרחב המשפחתי

בתוך כל הסיטואציה שאנו חיים בתוכה בחודש האחרון, סיטואציה שהיא לא טבעית לצורת החיים הרגילה שלנו שאותה אנו מכירים, ובה אנחנו נמצאים בכל שעות היממה עם בני המשפחה, חשוב שנשים לב ונזכור גם את המרחב הפרטי והאישי שלנו ההורים.

האיזון בין המרחב האישי למרחב המשפחתי צריך להישמר כדי שנוכל לאגור כוחות ואנרגיה חיובית שיסייעו לנו להמשיך להעניק תשומת לב לבני משפחתנו. לפעמים יספיקו לנו אפילו עשר דקות של כוס קפה ומנוחה בחדר לבדנו, או חצי שעה של קריאת ספר בשקט או הקשבה למוזיקה בחדר שקט.  

 

זכרו, תקופה זו תחלוף, ובסופו של יום תשאלו את עצמכם מה ארצה שהילדים שלי ייקחו מהתקופה הזו, מה אני יכול לתת להם וללמד אותם בזמן הזה, איך אני תיפקדתי בזמני לחץ, איך אני התייחסתי לכל זו תקופה להפגין מול הילדים חוסן אישי ולהוות דוגמה להתמודדות יעילה עם מצב שמייצר קשיים, מתחים וחוסר ודאות.

 השימוש במסכים בתקופה זו הוא רב מהרגיל, ולכן עלינו לנהל אותו בצורה מבוקרת, שמציבה לילד גבולות, ויחד עם זאת לא נוקשים מדי, כזו שמשלבת זמן שימוש אפקטיבי ללמידה וליצירת קשרים חברתיים עם פעילויות נוספות בסדר יומם של הילדים

מוזמנים להתקשר

050-9449130

Picture of ורד רחמן

ורד רחמן

עים מאוד – ורד רחמן. אני נשואה ואמא לשלושה. 

מזה 25 שנה אני מלווה ילדים, בני נוער ומבוגרים בהוראת אנגלית, עם התמחות בהפרעת קשב ולקויות למידה. 

משם המשכתי ללא לאות להדרכת הורים. ולא עצרתי שם, כי הבנתי שלפני שאנחנו הורים, אנחנו בני זוג, ומה שקורה בין בני הזוג משליך על ההורות. ולפני שאנחנו בני זוג, אנחנו פרט, כל אחד מגיע עם המזוודה האישית שלו. השאלה היא מה יש במזוודה הזאת? מה אנחנו סוחבים איתנו? האם זה משרת אותנו כבני זוג וכהורים?

בואו איתי ביחד ונעשה סדר בבלאגן. אני פה לתת לכם יד ולהגיע איתכם אל מה שחשוב לכם. לא אשקוט ולא אניח עד שנשיג את מה שאתם מייחלים לו. 

לפוסטים הבאים

הצטרפו לקהילה שלי

מוזמנים לעקוב