זוגיות והורות בזמן הקורונה

זוגיות והורות בזמן הקורונה

מי היה מאמין שאנחנו נמצאים כבר בסגר השלישי ?

הם מגיעים אלי לקליניקה, מתקשים לתפקד במרחב המצטמצם. יש להם שלושה חדרים בבית, ושלושה ילדים, ששנים מהם סובלים מהפרעת קשב, כך שהזום הוא משימה, שהילדים בני ה-10 וה-13 מתקשים לבצע, ולכן הם זקוקים לתווך בחלק מהמשימות.

זוהי רק משפחה אחת מיני רבות, שצריכות לתפקד בתקופת הסגר. נגיף הקורונה שהפך לאתגר בריאותי עולמי, מאתגר את הזוגיות וההורות שלנו, בצורה מטלטלת.  

לפני שהתחילה הקורונה, שזה לפני זמן לא מובטל, היינו רגילים לבלות במחיצת בני הזוג שלנו, וילדינו, בממוצע של שעתיים, עד ארבע שעות ביום.

מאז תחילת הקורונה, אנו מבלים עם בן הזוג ועם הילדים שלנו, בשגרה אינטנסיבית במרחב משפחתי, שהצטמצם. יש שיטענו, כי לשינוי שנכפה עלינו, יש צדדים חיובים, בהיבט המשפחתי, שכן אנו מבלים זמן משותף רב יותר  ביחד, אך אם נודה באמת, ככול שמשך הסגר מתארך וההגבלות ממשיכות להתקיים הנטל גדל.  אנו  חשים, שאנו עובדים קשה יותר, שכן הורה שבעבר הייתה לו הפרדה בין העבודה, זוגיות, והורות, מוצא את עצמו מתמודד עם אתגרים, שמצרכים ממנו שינוי, וגיוס כוחות נפשיים, שלעיתים הוא מתקשה ליצר מתוכו.

הבית שהפך להיות המרחב בו אנו מבלים את רוב זמננו, מפגיש את בני הזוג בשיח יותר אינטנסיבי בינם לבין עצמם, כמו גם עם ילדיהם, וכמו שאמרה לי אחת האימהות "אני ובעלי לא מסכימים בעניין חינוך הילדים בבית בנושאים רבים,  וכעת שהוא עובד מהבית נוצר מתח עצום, שקודם היה קיים פחות", שכן האב היה עובד יותר מחוץ לבית ולכן נקודות החיכוך היו מצומצמות יותר. כעת שהוא עובד מהבית, כול אירוע הופך לנפיץ.

חשוב לזכור, כי לפני שהפכנו להיות הורים, היינו בני זוג, ובכול הנוגע לחינוך, יתכן כי יש לנו תפיסות שונות, שבימים אלה מקבלת ביטוי יותר עוצמתי. הורות נבונה במקרה זה, תהיה כזו, שתשדר מסר ברור לילדים לגבי הגבולות שאכן זזו במקצת בגלל השינויים שחלו בהתנהלות בבית, אך עדיין קיימים וברורים.

 מרבה הצער, הקורונה מזמנת לנו יותר מפגשים, ויותר מתח בבית, מסיבה נוספת והיא חוסר הוודאות הכלכלית, שמכניסה אותנו, למתח, ודאגה. גברים רבים חשים, שרובץ עליהם עול הפרנסה בבית.  הם עשויים למצוא את עצמם בודדים, וחרדים בנושא זה, ולכן גוזרים על עצמם שתיקה, תוך כדי ניסיון למצוא פתרונות. התגובה הגופנית לא מאחרת להגיע, שהאדרנלין שנצבר בגופם, גורם להם למתח רב, מה שמוביל להתפרצות בבית, שאחריה יש רגיעה, אך מופיעה גם חרטה על ההתנהגות ועל אי היכולת לשמש  דוגמה האישית  לילדיהם, להתמודדות בתקופה של חוסר וודאות לילדיהם

 מכאן, ניתן להבין, כי הכול מתחיל  בזוגיות. מדובר במערכת יחסים שיש לטפח אותה, ולהשקיע בה. זכרו כי, לפני שהפכנו להורים הייתם בני זוג. מערכת  זוגית זו, מקרינה על ילדינו בנושאים כגון, של פתירת בעיות, שיתוף ברגשות, הקשבה,  התייעצות, ובבקשת עזרה.

כול אלה, צריכים להתקיים בין בני הזוג לפני שאנו מרחיבים אותה, ומשלבים אותה בשגרת היום, בבית שלנו, שכן שברגע שהזוגיות שלנו מלאה במרכיבים הממלאים ותורמים, שמצמיחים אותה, הרי שנהיה פנויים, להעניק לילדנו גם בתקופה זו, את אותם מרכיבים שהמציאות הנוכחית שמטה מידיהם  

הקורונה אם כן, החזיקה לנו את המבט פנימה לשבט הראשוני שלנו, בלי נתיבי מילוט. בילויים ומגוון רחב של פעילויות נלקחו מאתנו ביניהם,  סרטים, קניונים, מפגשים עם חברים, נסיעות, בילוי בבתי מלון, ועוד. מכאן שעלינו לחשוב, איך לייצר פתרונות ולסיים את התקופה הזו, שאנו יותר מחוברים לעצמנו, וזה לא יקרה ללא גמישות מחשבתית, והסתכלות מערכתית, בשילוב עם לקיחת אחריות, אופטימית, והיכולת לראות את הטוב שיש גם בזמן זה. בשלב הראשון החיבור יהיה לעצמנו, ורק לאחר כך, לבן הזוג שלנו, ומשם לילדים שלנו, תוך רתימת בן הזוג אלינו, ושילוב כוחות.

הצלחה במילוי הצרכים שלנו, יבואו לידי ביטוי במרחב האישי, שניצור לעצמנו. הפעילויות כגון  קריאת ספר, צפייה בסרט,  יציאה להליכה, שיחה עם חבר, בישול מאכל אהוב עלינו, ציור, כתיבה,  או כול פעילות אחרת שתמלא אותנו

בשלב הבא, נשתף את בת או בן הזוג שלנו בצרכים, בפחדים, ובדאגות שלנו. נבהיר להם מה אנו צריכים מהם, וכול זה כדי להימנע ממצב של מתח, שכן במקרים רבים, אנו חשים מתח, בתגובה לחוסר הוודאות, שמייצרת המציאות, מה  שעשוי למוביל אותנו לשתוק, ולהתכנס בעצמנו, וזה בתורו מייצר הרגשה שהעולם נגדנו. במקרה כזה בן הזוג שלנו הופך להיות האויב שלנו, זה שלא מבין אותנו. המטרה אם כן, צריכה להיות, להפוך את בן הזוג שלנו לבן ברית, מול הקשיים איתם אנו מתמודדים.

תחושת המובנות, תגיע מההקשבה, והתמיכה שתינתן על ידי בן הזוג שלנו, ומהידיעה שאנו לא לבד, וזו תוביל להקלה, שיש לי שותף, ואני לא לבד.  

משימה נוספת, לתפקוד בתוך המרחב שהצטמצם לנו כמשפחה תכלול שיגרה חדשה הכוללת סדר וביטחון ,שקרוב לוודאי, שרבים מאתנו השכילו לבנות והיא כוללת,  שעת קימה, זמני ארוחות,  זמן מסכים, זמן בילוי משותף, המורכב מפעילויות שונות, בהתאם לגילאי הילדים.

להורים שיש להם  ילדים בגיל צעיר, משחקים ויצירה יתקבלו בברכה. כאשר יש הורים לילדים מתבגרים, רצוי, שניצור מרחב של שיחה ושיתוף, תוך העברת ההרגשה, שאנו סומכים עליהם, אך גם שם להושיט עזרה במקרה ויש צורך בכך.  

בשני המקרים, גם שהילדים קטנים וגם שהם גדולים, נקפיד  ליצור חופש בתוך גבולות הבית. לילדים קטנים, נוכל לתת בחירה בין שני אופציות, למשל, לגבי האופציה של שעת המקלחת לפני או אחרי צפייה בתוכנית האהובה עליהם. אותו הדין יחול גם לגבי הילדים המתבגרים שלנו, נדבר על ההתנהלות שלהם בבית, ובלימודים. בשני המקרים, נהיה קשובים לצרכים שלהם, ונזהה מוקדי קושי. ונהיה שם להושיט עזרה, ככול שהדבר מתאפשר.

ומעל לכול, כול זמן שאנו בבית, עלינו כבני זוג, לשמש דוגמה, וליצור קו חינוכי, שיוביל לתחושה של וודאות, ומסר שהעניינים תחת שליטה, שאנחנו שם לעזור, לתמוך, ולדאוג.  נקבע זמן לישיבה משותפת, נשב, נשוחח, נצא להליכה או ריצה ביחד, ונתעניין בבן הזוג שלנו. אם נפעל בדרך זו הרי שנצליח לייצר   חוסן זוגי, שהוא בתורו, יקרין על המרחב המשפחתי.

מכאן, שככול שנבנה מרחבי נשימה רבים יותר, כך יהיה לנו כוח לעבור את התקופה המאתגרת הזאת שהזיזה את כולנו מאזורי הנוחות שלנו. אם נזכור להשתמש בדיבור פנימי חיובי, ולנשום לרווחה שנוצא את הראש מבעד לחלון, ונשכיל להבין כי הדברים החשובים ביותר בחיינו עדיין כאן, בהישג ידינו, האהבה, המשפחה, ותחושת ביחד שלנו, כמו גם, היכולת ליצור מסיבה לא גדולה אומנם אך היא שלנו, במרחב הביתי, שהוא אמור להיות המקום הבטוח שלנו.    

 

מוזמנים להתקשר

050-9449130