גבולות בחינוך בתקופת הקורונה

ילדים זקוקים לשני דברים בסיסיים: אהבה וגבולות.

הורים רבים טועים ומתרגמים אהבה לנתינה ללא גבולות, להגנת יתר, לוויתורים ולסיפוק כל הצרכים של הילד באופן מיידי.

גבול בעבור ילד הוא למעשה מרחב מוגן, המקום שמאפשר לו ללמוד, לחוות, להתנסות, ולעתים להיכשל, ואז לקבל תמיכה וביטחון.

נוקשות יתר, כמו גם מתירנות יתר, פוגעות בנוכחות ההורית בחייו של הילד. ממחקרים עולה כי ילד זקוק לגבולות לצורך התפתחות בריאה. ילדים שגדלו במשפחות מתירניות מדי פיתחו יותר הפרעות נפשיות לעומת ילדים שגדלו בבתים שבהם המשמעת היתה נוקשה. עם זאת, הם הפגינו גם יותר יצירתיות.

הילדים הבריאים והיצירתיים ביותר גדלו במשפחות סמכותיות, שידעו להציב גבולות, אך גם  להעניק חום, אהבה והתחשבות, ואיפשרו לילדים להביע את קולם.

ההגשמה העצמית של ההורים באה על חשבון תשומת לב לילדים

המקום המרכזי שתופס היום הצורך האישי של ההורים בהגשמה עצמית מרחיק את הילדים וצרכיהם ממרכז ההתמקדות.

כך הולכת וקטנה זמינותם הרגשית של ההורים, וגדל דור ילדים שנסמך פחות על הוריו, ועקב כך, פחות מכבד ומקבל את סמכותם.

השעות הרבות שמוקדשות כיום לעבודה או קריירה עשויות להוביל לתחושת אשמה של ההורים, על כך שהם מבלים זמן רב מחוץ לבית, ולא מקדישים לילדים את הזמן והפנאי, שהם סבורים שיש להעניק. בעקבות זאת, הורים רבים נוטים לפצות את ילדיהם מבחינה חומרית, מה שעלול להוסיף לתחושת הקיפוח של הילדים, כאשר הילדים מפתחים תחושה מוגזמת של "מגיע לי".

בתקשורת המועטה שהם מקיימים, הורים משתדלים ליצור כמה שפחות חיכוכים עם הילדים, אך היעדר הצבת גבולות מהווה את הפגיעה הגדולה ביותר.

בספרו "שיקום הסמכות ההורית" קובע פרופסור חיים עומר שהסמכות נועדה לקבוע כללים וערכים עבור הילדים, ולמנוע מהם לעשות מעשים שעלולים לפגוע בהם.

סמכות הורית חשובה ומשמעותית יותר ככל שבעיות ההתנהגות מחריפות. החובה לתת דוגמא אישית, להציב גבול ולהקנות הרגלים נכונים חשובה שבעתיים במצבים שבהם ילדים לא נשמעים לסמכות. התנגדות למעשיו השליליים של הילד היא קריטית. השגחה על הילד ועל מעשיו תצמצם פעולות מסוכנות שלו.

חשוב להכיר את הילד כדי להציב לו גבולות בצורה נכונה

הסמכות ההורית היא אחד הגורמים המכריעים בהתפתחותו הרגשית והחברתית של הילד, משום שבמסגרתה ההורים מעניקים לילדם את הכלים הבסיסים שיסייעו לו באינטראקציות ובהתמודדות במצבים שונים במשך חייו, שכן תפקיד ההורים הוא לגדל ולחנך ילדים ולהכין אותם לחיים עצמאיים כבוגרים,  להצמיח להם כנפיים ושורשים. 

חשוב שההורים יבינו כי אינם שולטים בילדם,  במחשבותיו או בתגובותיו, אלא רק מלמדים אותו כיצד ראוי להתנהג. 

רשת ביטחון 

ילד רוצה לטפס בסולם גבוה בגן השעשועים. הורה אחד ייתן לו להתמודד עם המשימה המתאתגרת לבד, בעוד הורה אחר ייקח את הילד יד ביד ויעזור לו להשלים את המשימה, וגם יכריז בקול: " הצלחנו!". 

איזה הורה פעל נכון?

התשובה היא, אף אחד מהם. לא זה שהשאיר את הילד להתמודד לבד, ולא זה שעושה את המשימה במקום הילד. הגישה הנכונה היא לתת לילד מינימום עזרה, כדי שהילד ישקיע את מירב המאמצים שלו. ההורה צריך להישאר קרוב רק כדי לעודד, וכמובן לעזור במידה שמתעוררת סכנה.

אנו מעמידים רשת תמיכה ובטחון, ששם הילד יפעל ויגיע בכוחות עצמו להישגים. המטרה האמתית של ההורים היא שהילד יגיע להישגים הודות להשקעה ולמאמצים שלו.

הגבולות בבית מייצגים את ההיגיון הפרטי של בני המשפחה. החוקים ידועים לכל, וחלים על כל בני המשפחה, והם עשויים להשתנות ממשפחה למשפחה. לדוגמה, בבית אחד מותר לאכול בסלון, ובבית אחר זה לא יעלה על הדעת. בכל בית יש חוקים מעשיים כמו שעות שינה, שעה למקלחות ושעות לארוחות. במקביל, ישנם חוקים ערכיים שהם כלי יסוד להתנהגות, כמו חוק שאוסר לקלל בבית או להרביץ. גבול הוא למעשה היישום של החוק.

לעתים, הורים קובעים יותר מדי חוקים, ולכן הם מתקשים לאכוף אותם. מכאן שחשוב שנוודא שהחוק שקבענו בבית אכן נחוץ. בנוסף, נסביר לילדים את ההיגיון שעומד מאחורי החוק.

חשוב להבין שחוקים עוזרים לשמור על אווירה טובה בבית, והם אמורים לעזור לנו לגייס שיתוף פעולה. אם נשכיל להשתמש בשיטות חינוך מקדמות, כמו עידוד ופחות ביקורת והטפות, נזכה ליותר שיתוף פעולה מצד הילד.

בימים אלה, בהם אנו סגורים בבית בחוסר ודאות ודאגה, ננהג בתבונה אם נשמור על החוקים והגבולות, ולא נוסיף עוד כאלה, כדי לא להכביד על הילדים.

עם זאת, נשמור על מסגרת החוקים החשובים, נהווה ללדים מעין משענת של כיסא. ילדים זקוקים להישען על משענת יציבה, אך גמישה במידת מה. גבולות מקנים לילדים תחושה של יציבות וביטחון.

 

מוזמנים להתקשר

050-9449130

Picture of ורד רחמן

ורד רחמן

עים מאוד – ורד רחמן. אני נשואה ואמא לשלושה. 

מזה 25 שנה אני מלווה ילדים, בני נוער ומבוגרים בהוראת אנגלית, עם התמחות בהפרעת קשב ולקויות למידה. 

משם המשכתי ללא לאות להדרכת הורים. ולא עצרתי שם, כי הבנתי שלפני שאנחנו הורים, אנחנו בני זוג, ומה שקורה בין בני הזוג משליך על ההורות. ולפני שאנחנו בני זוג, אנחנו פרט, כל אחד מגיע עם המזוודה האישית שלו. השאלה היא מה יש במזוודה הזאת? מה אנחנו סוחבים איתנו? האם זה משרת אותנו כבני זוג וכהורים?

בואו איתי ביחד ונעשה סדר בבלאגן. אני פה לתת לכם יד ולהגיע איתכם אל מה שחשוב לכם. לא אשקוט ולא אניח עד שנשיג את מה שאתם מייחלים לו. 

לפוסטים הבאים

הצטרפו לקהילה שלי

מוזמנים לעקוב