ההתנהלות היומיומית מזמנת לנו בתור הורים, ובני זוג, אתגרים לא פשוטים.
לכולנו יש את הדברים שאנחנו לא מוכנים לוותר עליהם, בין אם זה ערכים שגדלנו עליהם, ואנו מאמינים בהם, או צרכים שאנו זקוקים להם כדי להרגיש שלמים.
רבים מאתנו ההורים רוצים להיות בחינוך דמוקרטי, שבו הצרכים של הילד נלקחים בחשבון.
כשאנו מדברים על ילדים, אנו מדברים על שלושה מרכיבים, שיעזרו לנו לעשות סדר, שלושת הב'
בטחון, בטיחות, בריאות.
נושאים כמו צחצוח שיניים, שעת שינה, שיעורים, סדר בחדר, הם נושאים שהעמדה שלנו צריכה להיות ברורה, ומסגרת התפקיד ההורי נצטרך לדאוג לילד.
אך ישנם נושאים, וסוגיות, שבהם אנו נמצאים בקונפליקט, וכן הסכם בנושא יכול לקדם אותו. לדוגמה, נושא המסכים.
אז איך לנהוג במקרה זה בהקשר של עריכת הסכמים ?
עוד לפני שאנו באים לדבר איתם, אנחנו צריכים לברר לעצמנו, על מה אנחנו לא נוותר, כדי שברגע שנבוא ונדבר עם הילד לעריכת הסכם, אז לא נזגזג.
מה שקורה להורים הוא, שיש צרכים שמתנגשים. מצד אחד אנו רוצים להגן עליהם מפני הנזק של מסכים, ומצד שני אנו רוצים שיהיה להם כיף, ואף להפגין אכפתיות, ולאפשר חופש בחירה.
אז איך עושים את הג'גלינג הזה?
נחתור ליצירת הסכם, שמנסה לקחת כמה שיותר צרכים של המעורבים בהסכם.
חשוב שלא כנהיה נוקשים, אך גם שלא נוותר גם על מה שחשוב לנו. מצד אחד נתגמש ונראה את האחר, אלא שזה יעשה עם לקיחת הצרכים שלנו בחשבון.
נשב, ונברר לעצמנו, על מה אנחנו מוכנים להתפשר לפני השיחה.
מרטין בובר, שדגל בדיאלוג אמר, שגבולות נוצרו כדי לשבור אותם.
מה לגבי הסכם עם בן הזוג שלנו ?
גם אתו, נעבוד על אותו פורמט.
נשב עם הבן זוג שלנו, ונדבר את צרכים שלנו.
נוודא שהוא פנוי לשיחה, שלא ייווצר מצב, שיש פה מונולוג, או הטפה.
יהיה שם ביטוי אותנטי, אך גם הקשבה.
חשוב להקפיד לדבר בלשון אני, ולא אתה.
תקשורת מקרבת כוללת,
תצפית, תיאור ההרגשה, ובקשה.
משפטים כמו אני מודאגת ש.. מאוד חשוב לי ש…יהיו שימושים.
חשוב שלא נרגיש שכפו עלינו, או שכפינו על האחר.
אנו באים למשא ומתן, תוך בהירות לגבי מה אנחנו רוצים, מהם המטרות שלנו.
בנוסף, לא מומלץ להשתמש במילים כמו, חייב, ומוכרח, אלה מילים שחוסמות תקשורת.
חשוב שכבר לפני השיחה, נהיה ערים לצרכים של בן הזוג שלנו, שהרי אנו מכירים אותו, ואם לא נשאל.
כמו שמרטין בובר אמר, הסכמים נועדו להפרה, אז אם תהיה כזאת, נפיק לקחים. לא נצעק, או נריב ונאשים, אלא נלמד מטעויות.
ברגע שננהג כך, נכניס ממד חדש ליחסים של קבלה עצמית, וחמלה הדדית.
נסתכל על הטעות כחלק, מהאנושיות שלנו, והיותנו בני אדם.
נשמש מודלינג לילדים שלנו, אם נפשל נודה,
רק טוב יצמח מזה.
זכרו!
לפעמים הפרת הסכם נועדה למלא צורך אחר, למשל הנאה, נוחות, עניין, במקום התחשבות, למידה, והערכה.
חשוב לנהל שיחות מלב אל לב, ולשמור על פרופורציות.
אף אחד לא ביצע פשע, אם הפר את ההסכם.
תשאלו את עצמכם, "למה אני כועס"?
בחלק מהמקרים תגלו, כי בני הזוג הם המראה שלכם, וזה מאתגר, כך גם לגבי הילדים שלנו.
נפיק לקחים, נסתכל בעיניים חומלות.
זכרו מאחורי לא, יש כן, הצורך של האחר.
תגיד גם לילד וגם לבן זוג "אני סומכת עליך"
זה נותן כוח.
