איך לספר לילד שיש לו הפרעת קשב ?

ישנן סיבות רבות, שבגללן הורים נמנעים מלדבר עם הילד שלהם, על נושא רגיש זה. הם עשויים להשמיע תירוצים כמו, זה עלול לפגוע בדימוי העצמי שלו, או לחילופין העובדה שהוא ידע שהוא שונה, תגרום לו להתכנס בתוך עצמו.

אלא שהאמת היא, שהילד שלכם חכם ורגיש, ואם הפרעת הקשב שלו לא מינורית, הרי שהוא כבר יודע שהוא לא כמו כולם.

נהפוך הוא, אם נדבר אתו גלויות, וניתן שם לכאוס שהוא חווה, כולל הביקורת שלא נפסקת מהסביבה, הרי שזו תהיה מתנה גדולה עבורו, שכן נוכל לשחרר אותו מהדימוי השלילי שלו על עצמו, של ילד רע, עצלן, ולא חברותי.

איך נעשה את זה נכון?

אחרי קבלת האבחון, נשב אתו ברגע שהוא רגוע ופנוי להקשבה ונספר לו על תפקוד המוח. נסביר לו שהמוח האנושי מורכב מחלקים רבים, שלכול אחד יש תפקיד. יש חלק ששומר על הסדר, יש חלק ששומר על ארגון, יש חלק ששומר על מיקוד, וחלק ששומר על שליטה במחשבות.

מכאן נמשיך להסביר, שיש ילדים שהמוח שלהם פועל קצת אחרת הוא עושה בעיות למשל, שצריך להתמקד במשימה משעממת. לעומת זאת, יש לאותו המוח את היכולת להפגין יצירתיות.

דוקטור לאורה ולמר מציעה כי נחלק את ההסבר לשני חלקים. החלק הראשון שלו היא קוראת דיבור גדול, יסביר מהי הפרעת קשב, ואיך היא באה לידי. ביטוי את החלק השני היא מכנה דיבור קטן, ובו היא כוללת שיקוף. פה הכוונה היא להסביר לילד, איך ההפרעה שלו באה לידי ביטוי, תוך הימנעות מביקורת, שימוש בהומור, וחיפוש נקודות חוזק, שהם יהוו נקודות אור שיחזקו את הילד.

חשוב לזכור, כי השיחה צריכה לשים דגש על קבלת הילד, ושמירה על כבודו.

השיחה הזאת תדגיש את הרעיון, כי הקושי לא קשור ליכולת או פוטנציאל, וכן שהוא לא יקבע את יכולות ההצלחה בחיים.

משם השיחה עשויה להמשיך, למקומות בהם אני נותנת דוגמאות, לאנשים מאתגרי קשב במהלך ההיסטוריה, שעשו חייל והצליחו בקנה מידה בינלאומי, כמו ג'ים קארי, וולט דיסני, פאריס הילטון, והרשימה היא ארוכה.

חשוב להדגיש, את העובדה שהילד לא לבד, שאנחנו ביחד לצלוח את האתגר הזה, וכי ביחד נגבש תכנית פעולה, בהתאם לקשיים שזוהו.

איך ירגיש הילד לאחר שיח כזה ?

הוא עשוי להרגיש תחושה של הקלה ונורמליות, שכן מה שעשינו למעשה, זה נרמול התחושות שחש עד עכשיו, נתנו לזה שם. כמו כן, הוא עשוי לחוש סקרן, ולשאול שאלות. מצד שני, הוא עשוי לחוש פגיעה ועלבון, ואף מבוכה על השונות שלו, שנחשפה בפניו, ברגע זה, לכן במהלך השיחה עלינו להיות רגישים, ולגלות ערנות לרגשות, שיעלו ממנו במהלך השיחה.

השיח הזה, למעשה יתרום גם לטווח הקצר, וגם לטווח הארוך, שכן הוא יעזור לילד ליצור קשר מטיב עם הגורמים המטפלים, שכן הילד יוכל ללמוד לסנגר על עצמו, ולבקש עזרה במידת הצורך.

דוקטור אדוורד האלוול, שהוא פסיכיאטר וגם לו יש הפרעת קשב, משתף מעבודתו עם ילדים מאתגרי קשב, כי ההסבר שלו מציג בפני הילדים את העובדה, שיש להם מוח מדהים מוח של מכונית מרוץ, והוא פועל נהדר. הבעיה היא, שאין למכונית ברקסים מספיק טובים, כדי לעצור.

הוא ממשיך ואומר, כי היות והמוח נוסע מהר, הרי שהמחשבות עוברות בקצב מסחרר, וקופצות מדבר לדבר, מה שמקשה על הילד להקשיב, ולבצע מטלות. הוא מסיים בנימה אופטימית, בה הוא אומר, כי הוא יאמן את המוח, להשתמש במעצורים, שבתורם ישפרו על שיפור ההתנהגות, ושליטה במחשבות. כשזה יקרה, יהיו פחות החסות דעת, ופחות כעס, וחוסר סבלנות.

מתאמנת שלי, מאותגרת קשב, שהיא בכיתה ט' אובחנה בימים אלה, ובמהלך האימון סיפרה לי כי היא קיבלה אבחון עב כרס לא לפני , שאימא שלה נכנסה לחדר, לאחר קבלת האבחון ולהסבר, ונחשו מה היא אמרה לביתה, כשהיא יצאה מהאבחון ? "היית חייבת לשחק אותה מטומטמת"

מתשובה זו אנו למדים, כי האם נכשלה בתפקידה לתווך לילדה את הקושי. לא רק שהילדה לא יודעת מה הפרעת הקשב שלה כוללת, אלא שהאם מהקושי שלה להכיל את הבשורה, נתנה לביתה תווית בסיום האבחון.

הורה שהוא בעצמו מאתגר קשב, יתקשה לקבל את הקושי של ילדו. לכן לעיתים על ההורה לעבור תהליך, כדי להכיר את עצמו ואת ילדו, ולתווך לילד את הקושי שלו. מה שלי נשאר לעשות כרגע, זה לעזור לילדה ולאימא, להכיל את הקושי שמוכר לאם, אך היא מסרבת להכיר בעובדה, שגם ביתה תתמודד אתו, והיא קודם כול זקוקה להכרה של האם בקושי, ובשלב הבא לעזרתה.