ויקטור פרנקל, רופא וינאי יהודי, הינו הוגה הלוגותרפיה, הנחשבת לאסכולה וינאית, אחרי הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד, והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אלפרד אדלר.
הלוגותרפיה נולדה במידה רבה, מתוך חוויותיו של פרנקל, ממחנות ההשמדה של הנאצים, במהלך מלחמת העולם השנייה.
פרנקל האמין, שהמניע העיקרי המכוון את חייו של האדם. הוא הצורך למצוא משמעות. המשמעות הזו ניתנת לאיתור, בשלוש דרכים עיקריות, עשיית מעשה, התנסות בחוויה בעלת ערך, מבחינה רוחנית, אומנותית. השני הינו אהבה, והשלישי הוא הקניית משמעות לסבל.
פרנקל טוען, שכדי לחיות, האדם זקוק למשהו, שעבורו כדאי לחיות, וכי למשמעות, יש ערך הישרדותי בעולם, לכן בלוגותרפיה, יש תהליך המכוון את המטופל, למצוא משמעות, שתפקידו של המטפל, הוא להרחיב את הטווח המלא של הערכים שלו, והמשמעויות שלו.
פרנקל, בהתייחסו לפירמידת הצרכים של אברהם מסלו טען, שהצורך בחיפוש משמעות אינו תלוי במילוי צרכים אחרים, בעוד שמסלו טען שבכדי, שאדם יוכל לעסוק במציאת תכלית, ומשמעות לחייו, עליו לספק קודם את כול צרכיו הבסיסים, כגון: שתיה, אכילה, תחושת של בטחון, והרגשת שייכות.
בספרו "האדם מחפש משמעות", שהינו ספר חובה לכול אדם, יש לו עניין בשאלת הקיום האנושי. פרנקל מתאר מקרה, בו טיפל ברופא קשיש, שביקש ממנו לסייע לו, לצאת מהדיכאון ממנו הוא סובל, בעקבות מותה של אשתו, שנתיים קודם. באחת הפגישות, פרנקל שאל אותו "מה היה קורה אם אתה היית מת ראשון?". הרופא הקשיש, ענה לו "אשתי הייתה סובלת מאוד" בתגובה השיב לו פרנקל, "רואה אתה, כי הסבל נמנע ממנה, אך עכשיו אתה משלם את המחיר בכך, שאתה חי, ומתאבל עליה". מה עשה פרנקל למעשה ? הוא הקנה לסבל של הרופא הקשיש, משמעות, ובדרך זו, הוא יוכל לשאת אותו, טוב יותר.
חשוב לזכור, כי הלוגותרפיה היא, תפיסת עולם פילוסופית, רוחנית, יותר מאשר תיאוריה פסיכולוגית, או טכניקה טיפולית, אך פרנקל לא פסל שיטות כמו, שימוש באסוציאציות חופשיות, ניתוח חלומות, וטיפול בחרדות, ונוירוזות ספציפיות. פרנקל יעץ להשתמש בשיטה זו, המכונה כוונה פרדוקסלית, שפירושה לכוון את המטפל לעשות בדיוק את מה שהוא הכי חושש ממנו.
בשיטה זו היחס לאדם, הוא כאל ישות אחדותית, וייחודית, שמודעת לעצמה, ויש לה סגולות מיוחדות, שאין לזולת. על פי פרנקל, שאדם מוצא משמעות, הוא יהיה מוכן לסבול, ואילו אדם חסר משמעות, ייטה לאבד את עצמו, גם אם כול צרכיו מסופקים. משימת האדם, אם כן, היא לגלות מהי המשמעות חייו, שהם בשלב הראשוני כתב חידה גדול, שצופן משמעויות רבות. ככול שהאדם גדל, הוא מאותגר יותר, לתת תשובה, על ידי מעשיו.
דוקטור פנינית רוסו נצר, מציגה את המושג "תעדוף המשמעות". במושג זה, הכוונה היא, לתשומת לב ליום יום של האדם, שבו אנו בוחנים, כמה זמן האדם משקיע במרכיבי חייו, במטרה ללמוד מה חשוב לו.
פרנקל טען, כי מה שחשוב, זה לא המשמעות של החיים באופן כללי, אלא המשמעות הספציפית של האדם בכול רגע נתון.
מכאן, שאנו מבינים, שיש קשר הדוק, בין הבחירות היומיומיות שלנו, לעדיפויות שלנו.
מחקר אותו ערכה דוקטור פנינית רוסו נצר, שעסקה בשאלה, "האם אנשים שבודקים את סדר העדיפות של החיים שלהם באופן מכוון, ומארגנים את חייהם ברמה יום יומית, חווים יותר משמעות, ורווחה, בחיים?" נמצאה כי התשובה חיובית
למעשה, אנשים אלה, חוו יותר סיפוק, אושר, רגשות חיובים, תחושת קוהרנטיות, הכרת תודה, ומשמעות בחיים.
האם אתם מכירים את משל האבנים? במשל זה האבנים הגדולות, הם הדברים החשובים בחיים, ולעומתם, החצץ והחול, הם הדברים הפחות חשובים.
בעקבות המשל, נשאלת השאלה "האם חיינו מנוהלים על פי החשוב או הדחוף?", וכדי להבין איך אנחנו מתנהלים, נבחן איפה השקענו את הזמן שלנו.
ברגע שנפעל בצורה זו, יהיה אפשר להוסיף פעילויות, שיוסיפו משמעות לחיים שלנו, ולהתמקד במה, שבאמת חשוב לנו, וממלא אותנו.
