פחדים אצל ילדים

 "אמא, אל תכבי את האור! כשיש חושך יש מפלצת בחדר". כך אמר אור בן ה-4 לאמו, כאשר היא השכיבה אותו לישון.

הורים רבים נתקלים בפחדים שונים אצל ילדיהם. השאלה אם הילד יתגבר על הפחד תלויה הרבה בתגובת ההורה.

על פי הנתונים, מסתבר כי ישנה עלייה באומדנים של ילידם הסובלים מחרדה. כיום כ-15% מהילדים סובלים מהפרעה כלשהי.

ישנם פחדים שאפשר לכנותם פחדים התפתחותיים, והם מאפיינים שלבים שונים בהתפתחות הילד, לדוגמה: תינוק בן שמונה חודשים עד שנה וחצי מפתח פחד מזרים. בגילאי הגן, נפוץ שילדים מפחדים ממפלצות או מהחושך, ויש כאלה שיפחדו מבעלי חיים. פחד הוא רגש טבעי. בבסיס הפחד עומד מנגנון הרתעה ואזעקה, המביא אותנו להיזהר מסכנה, אלא שלעתים נוצרת תגובה מוגזמת של פחד, שאינה יעילה ואינה עוזרת לילד או למבוגר, אלא גורמת למחסום ולהימנעות, ועלולים להשפיע על התפקוד היום יומי.

הרגש הטבעי העולה אצל הורים ברגע שהילד מפגין תחושה של חרדה היא למנוע מהילד לחוש בתחושה לא נעימה זו. ההתייחסות הזאת לחרדה, כמשהו שצריך למנוע אותו, למעשה מגבירה את החרדה אצל הילד, שכן המסר שלנו לילד בתגובה זו היא שהוא לא יכול להתמודד עם הפחד.

מכאן שהיכולת שלי לעזור לילד להתמודד תגיע מההכרה בעובדה שהילד שלי במצב חרדה, ואני נשאר רגוע. מה זאת אומרת?

 

איך לעזור לילד להתמודד עם הפחדים?

ההורה למעשה נשאר רגוע, הוא מחוץ לפחד וממשיך להיות הדמות שנותנת ביטחון.

ישנם מספר מרכיבים שההורה יכול להשתמש בהם כדי לסייע לילדו להתמודד עם פחדיו.

ראשית, על ההורה להיות בטוח בעמדתו ובדרכו בצורה אכפתית, אך עקבית. בנוסף, עליו לשמור על המרחב האישי שלו, בין היתר חדר העבודה שלו וחדר השינה שלו. תמיכה מבן הזוג או שאר בני המשפחה האחרים הנמצאים בחייו של הילד עשויה מאוד להועיל.

הורים המאבדים אחת מהיכולות האלו יתקשו להכיל את הפחד של הילד למשל כאשר הילד מגיע בכל לילה לישון במיטתו של ההורה, הרי שהפחד של הילד לא מקבל מענה מתאים.

חשוב לזכור כי המעבר מתלות מוחלטת של התינוק לעצמאות מתבצע בהדרגה. מעבר לשינה בנפרד, מעברים לגן או לבית ספר חדש ושינה מחוץ לבית הם תחנות משמעותיות במסלול הגדילה, שבהם עלולים להיווצר משברים וקשיים.

תפקיד ההורים כולל בתוכו מתח וניגודים מתמידים. מצד אחד, ההורים מרגישים צורך להגן על הילד, אך מצד שני, הם רוצים לעודד אותו לתפקד באופן עצמאי.

יכולת תמיכה נכונה תתבסס על היכולת לאזן בין שני הדברים, בין הקול שמגן לקול המעודד לעצמאות והתמודדות.

 

לעודד את הילד להתמודד

לכן, ברגע שהילד מראה סימנים ראשונים ליכולת להתמודד, ההורה אמור להיות שם כדי לשחרר ולהרפות ולעודד את הילד להסתדר לבד (בהתאם לגילו והבנתו).

הקושי האמיתי מתחיל כאשר הילד דורש מעורבות הורית מתמשכת בתחומים בהם היה צריך לתפקד באופן עצמאי לגילו, וכן כאשר ההורים נכנעים לדרישות בלתי סבירות כמו ביטול יציאה היות שהילד לא רוצה שמישהו אחר ישמור עליו.

חשוב לזכור שכאשר תהליך ההתפתחות תקין, הפעולות שהורים עושים למען הילד הולכות  ומתמעטות. אצל ילד חרד, במקרים רבים, מספר הפעולות שהורים עושים עולה, ולכן ההתערבות אמורה להיות התערבות תומכת ולא מגוננת. הגנת יתר על הילד לא תאפשר לילד ללמוד ולהתמודד, והימנעות שיטתית מהפחד תוביל להתעצמות הפחד במקום להתמודדות אתו.

הורים רבים, מתוך כוונות טובות, משמיעים משפטים כמו: "תפסיק עם השטויות!" או:"מה אתה, תינוק?" וכן: "אין ממה לפחד!". תגובות כאלה מבטלות את הרגש של הילד, במקום לתת לו מקום.

דרך שיותר תיטיב עם הילד היא להתייחס לפחד. אם נשכיל להכיר את הילד, נוכל להתייחס לעולם הדמיון שלו, וביחד לעזור לו להתגבר על הפחד. חשיבה יצירתית תכלול כליאה של הפחד בקופסה, או ציור ופיסול בפלסטלינה של מושא הפחד.

קריאת ספרים העוסקים במושא הפחד הינה עוד דרך יעילה לעיבוד רגשי של הפחד, שכן ברגע שאנו מרחיקים את הפחד מהילד ומייחסים אותו למישהו אחר, לילד יהיה קל יותר להתמודד אתו.

 

פחדים בקרב בני נוער

בגילאים מבוגרים יותר, כמו גיל ההתבגרות, הגישה תהיה קצת אחרת. תקשורת פתוחה איתם תעזור לנו לצלוח את הגיל המורכב הזה. בני נוער ישתפו אותנו בפחדים שלהם, נלמד להקשיב להם ממקום לא שיפוטי ולשתף אותם בעולמנו שלנו.

יצירת קשר ממקום של אמון תגדיל את הסיכויים, שהם ישתפו אותנו גם בפחדים שלהם.

שיתוף באירועים משמחים ובאירועים לא פשוטים יהיה חלק מהשיח השגרתי שיתנהל בבית.

זכרו, זו לא בושה לבקש עזרה מקצועית וייעוץ, שהרי, אחרי הכל, הורות היא דבר שצריך ללמוד. 

 



מוזמנים להתקשר

050-9449130

Picture of ורד רחמן

ורד רחמן

נעים מאוד – ורד רחמן. אני נשואה ואמא לשלושה. 

מזה 25 שנה אני מלווה ילדים, בני נוער ומבוגרים בהוראת אנגלית, עם התמחות בהפרעת קשב ולקויות למידה. 

משם המשכתי ללא לאות להדרכת הורים. ולא עצרתי שם, כי הבנתי שלפני שאנחנו הורים, אנחנו בני זוג, ומה שקורה בין בני הזוג משליך על ההורות. ולפני שאנחנו בני זוג, אנחנו פרט, כל אחד מגיע עם המזוודה האישית שלו. השאלה היא מה יש במזוודה הזאת? מה אנחנו סוחבים איתנו? האם זה משרת אותנו כבני זוג וכהורים?

בואו איתי ביחד ונעשה סדר בבלאגן. אני פה לתת לכם יד ולהגיע איתכם אל מה שחשוב לכם. לא אשקוט ולא אניח עד שנשיג את מה שאתם מייחלים לו. 

לפוסטים הבאים

הצטרפו לקהילה שלי

מוזמנים לעקוב