בשלבים מסוימים בחיים, כדוגמת גיל שנתיים הנוראי, וגיל ההתבגרות, אנו עשויים להיתקל בהתקפי זעם, בהתעקשות, ובהתנגדות לרצון ההורים והסביבה. זהו למעשה חלק טבעי מההתפתחות, בדרך לעצמאות, ולעיצוב זהות אישית. מנגד, כאשר הזעם, ההתנגדות, והעדר הציות להורים, אינם תואמים את השלב ההתפתחותי, או שהם מוקצנים, הרי שזה עלול להוביל לפגיעה בתפקוד הילד. הפרעת התנגדות, בדרך כלל מפריעה יותר לסביבה מאשר לילד עצמו כלומר ,לילדים אחרים, להוריהם, לאנשי הצוות במסגרת החינוכית, ולמבוגרים אחרים בהם הם נתקלים במהלך היום.   כדי לזהות את הפרעת ההתנהגות נבחן את הקריטריונים על פי ה DSM  5   של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי, ויהיו לנו שלושה קריטריונים שיופיעו במשך שישה חודשים במסגרת אינטראקציה, עם אחד ההורים בהם נתקל בתופעות הבאות. בתחום מצב הרוח, מצב רוח רגזני או כועס, איבוד עשתונות לעיתים קרובות, רגישות ועצבנות בקלות, כעס ורוגז לעיתים קרובות, בתחום ההתנהגותי, וויכוח עם דמויות סמכותיות, התנגדות באופן פעיל להיענות לבקשות מדמויות סמכותיות, או לציות לחוקים. האשמה של אחרים בטעויותיו, או התנהגותו הבלתי תואמת. התנהגות נקמנית לפחות פעמיים, בששת החודשים האחרונים. חשוב לזכור, כי התנהגויות אלה מופיעות גם אצל ילדים ונוער, שאינם סובלים מההפרעה.  הן נחשבות  סימפטומטיות, כאשר נחצה סף בעקביות, ותדירות מסוימת. כמו כן, חשוב לציין, כי הפרעת התנגדות מופיעה לעיתים קרובות, לצד הפרעת קשב וריכוז, והיא מגבירה את הסיכון להתפתחות של הפרעת חרדה, ודיכאון, אובדנות, והתמכרות לחומרים. בבגרות, גם קיים סיכון מוגבר, לקשיי הסתגלות בתחומי חיים שונים, בתעסוקה, לימודים, משפחה, זוגיות, וכן להתנהגות אנטי סוציאלית, ובעיות שליטה בדחפים. הגורמים להפרעה, הינם שילוב של מספר גורמים ביולוגים, פסיכולוגיים, ופסיכוסוציאליים. מבין הגורמים הביולוגים, נמצא קשר בין ההפרה לקושי בוויסות רגשי, וכן בין ההפרעה להמצאות של מאפיינים נוירו ביולוגים ספציפיים כגון, רמות קורטיזול נמוכות, קצב לב נמוך, אבנורמליות בקורטקס הפרה פרונטלי, והאמיגדלה. כדי לקבוע את חומרת ההתנגדות, אנשי מקצוע נוטים לחלק את ODD לשלוש דרגות. דרגה קלה, וזו מתייחסת למצבים בהם הילדים מפגינים תסמינים התנהגותיים שכיחים, במקום אחד בלבד, כגון המסגרת החינוכית. דרגה בינונית, מצבים בהם הילדים מפגינים התנהגויות שליליות בשני מצבים, בבית, ובבית הספר.   תיאוריות רבות קושרות בין התפתחות ההפרעה, לבין דפוסי גידול נוקשים ובלתי עקביים, וכן גידול בתנאי עוני והזנחה. גישות התנהגותיות רואות בהפרעה. תוצאה של חיזוקים הוריים, להתנהגות בלתי רצויה כמו לדוגמה, הורים שמבטלים את דרישה לסידור החדר  בעקבות התקף זעם של הילד, או הערפת תשומת לב מוגברת, כאשר הילד מקלל. הטיפול המקובל בילדים ונוער הסובלים מהפרעת התנהגות, משלב טיפול רגשי לילד, והדרכה להוריו. במקרים מסוימים, ניתן להיעזר גם בטיפול תרופתי, להפחתת ההתנהגות האגרסיבית. טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT  נמצא יעיל, שכן הוא מתמקד בעבודה על סימפטומים, כך גם בטיפול פסיכודינמי, שיתמקד בביסוס הקשר הטיפולי המשמעותי, אשר יאפשר להעלות את בטחונו העצמי של הילד, ושיפור המיומנויות החברתיות. במקביל לטיפול הפרטי רצוי מאוד שתתקיים הדרכת הורים, שמסגרתה ילמדו ההורים להתמודד עם קשיו של הילד, ולחזק התנהגויות רצויות, כמו גם להפחית את ההתנהגויות הבלתי רצויות כמו, אלימות וסרבנות. חשוב לציין, כי הדרכת הורים עשויה להועיל, גם כאשר הילד עצמו מסרב לקחת חלק בטיפול. במחקר משנת 2005 שבו השתתפו בני נוער, עלו ממצאים המראים כי ADHD ניבא אבחון התפתחות עתידית של הפרעת התנגדות, שבתורה חזתה אבחון מאוחר יותר של חרדה, או דכאון ילדים, להורים שסבלו בעצמם מהפרעת התנגדות, או הפרעת קשב וריכוז, נמצאו בסיכון רב יותר לפרוץ, שהרי הילדים לומדים לחיות באמצעות חיקוי של התנהגות ההורים. במחקר שפורסם ב 2019  נמצא כי תכנית לשינוי התנהגות, שכללה חיזוקים חיובים ושלילים הצליחה להפחית את השימוש בתרופות פסיכיאטריות, התערבות גופנית, כמו אחיזה ונזיפות מילוליות. להלן מספר אסטרטגיות תמיכה, בהתנהגות חיובית שנמצאו יעילות, ראשית, צרו ציפיות התנהגויות, שיבהירו לילד באופן ספציפי ומדויק, מה אתם מצפים ממנו. אפשרו לו לצבור הצלחות, וחזקו אותו בהדרגה עבור כול הישג. תנו לו הרגשה שהוא עושה צעד קדימה. תנו לילד תזכורת של כמה דקות לפני כול פעילות היכולת להביע אמפטיה, גם היא חשובה. הילד צריך לראות שאתם מבינים, איך הוא מרגיש משפטים כמו, אני רואה שאתה נהנה לשחק עם החברים שלך, איזה יופי אני מבטיחה לך שגם מחר תוכל לשחק עם החבר שלך. כאשר נבקש את הבקשות, נעשה זאת על דרך החיוב, ולא על דרך השלילה, ולכן נעדיף לומר, עכשיו אנחנו מכינים שיעורים, במקום כבה את הטלוויזיה. נרצה לעודד את הילד, על התנהגות ספציפית. עידוד שם דגש על הפעולה שבוצעה, בניגוד לשבח שמתייחס לעושה. אז במקום לומר אתה תותח, אומר, שמתי לב שסידרת את התיק לבד. חשוב מאוד לא להתווכח עם הילד, יתר על המידה ולשים דגש על העשייה שלו, ולא על מה שלא נעשה, גם אם מדובר בדבר קטן. היכולת לרכוש גבולות שמכבדים את המילה שלנו, תעזור לילד לסמוך עלינו, מצד אחד ומנגד לא לחזק את ה-  ODD  ,שכן אם הבטחות שלנו לא מתקיימות, הרי שזה פתח למלחמה נוספת. בבואנו לבנות לוח זמנים, נתכנן בלוח הזה את הפעילויות הכפיות, ואלה שפחות. הרעיון הוא, שמעבר לפעילות הבאה, מחייב מילוי של משימה קודמת. חשוב לזכור, טיפול מדויק בהפרעת התנגדות, תקל על חיי הילד והסביבה שלו, וככול שנקדים לטפל, כן ייטב.